נולדה :   24.4.1914  /   כ"ח תרע"ד

נפטרה:   28.4.2006  /   ל' ניסן תשס"ו       

אישה יפה ואסתטית , שחייתה את החיים במלואם וידעה לתת חום ואהבה למשפחתה וגם לאחרים. ביתה תמיד היה מטופח אסתטי ומזמין כמוה. גם אסונות, מחלות ותלאות זקנה לא יכלו לה. מותם של לונק וביתה ואביטל ז"ל, כה קרוב זה לזו, איימו לשבור אותה אבל בלימקה, קשישה וחולה, קמה כל פעם מחדש וחזרה לחייה במלואם, לעבודתה במתפרה, למכללת הגמלאים האזורית, לפעילויות האזוריות, לכל. היו בה כוחות שלא נראו מבחוץ והפליאו אותנו כל פעם מחדש , כוחות אלה מציינים גם את ילדותה. בלימקה נולדה בעיר דלאטין, למשפחה אמידה עם אחות בוגרת ושלושה אחים. ביתם היה מסורתי ולא עודד חברות בתנועת נוער ציונית. בלימקה הצטרפה ל"גורדוניה" ללא ידיעת ההורים ובגיל 16 כבר ברחה מהבית בעזרת אחותה והצטרפה למשק חקלאי של התנועה. לאחר שנה חזרה הביתה. ב- 1934 , בגיל 20, נסעה לכנס עלייה בלבוב, ארגנה לעצמה אישור עליה בעזרת נישואים פיקטיביים, ניצלה את העדרם של ההורים ועלתה ארצה. מכיוון שהייתה העולה השנייה מדלאטין  (יצחק צימר היה הראשון), ליוותה אותה כל העיירה. בלימקה הגיעה מחיפה לחולדה, יחד עם צילה ומשה מרדר  ומשה כהנא. הפגישה עם חולדה גרמה לה להלם קשה, הכל היה, לדבריה, כל כך לא אסתטי, שולחנות מכוערים, כלי אוכל מפח, היא רצתה רק לחזור הביתה. אבל בלימקה נשארה בחולדה למרות הכל. אהבתה ומסירותה הרבה ללונק, אותו פגשה בחולדה, הייתה כנראה הסיבה. חולדה הייתה בעצמותיו של לונק, חלק בלתי נפרד ממנו ובלימקה נשארה איתו. בלימקה תרמה עצמה, בכל נושא שיכלה, לקיבוץ, למרות שלא הייתה שלמה עם חיים אלה. היא עבדה בכל עבודה שנדרשה ותמיד, בכל מצב, שמרה על מראה אסתטי ומכובד. אני זוכרת אותה מאד לטובה כמטפלת. היא טיפלה שנים רבות בגילאים שונים עד שנאסר עליה להרטיב את ידיה ועברה למחסן הבגדים – כתופרת וגם כמחסנאית. ביתם של לונק ובלימקה היה בית חם ואוהב לילדי חוץ למיניהם ולבני נוער שהגיעו לכאן במסגרות חינוכיות שונות. את האימוץ החם הזה אפשר לזקוף בעיקר לזכותה של  בלימקה שבמקרים מסוימים הפכה את המאומצים לבני משפחה ממש – בלי לגרוע מהיותה אישה, אם וסבתא למופת. לי ולבני מחזורי, מחזור ג', שהיינו בני טיפוחיו, אהוביו ואוהביו של לונק, היה קשר מאד מיוחד עם בלימקה ויחד עם כל משפחתה, מאומציה וחבריה. נזכור אותה תמיד.

בת 92 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך