בן-יוסף אריה
נולד : 6.10.1908 / י"א תשרי תרס"ט
נפטר : 21.3.1987 / כ' אדר תשמ"ז
תקופת חייו של אריה ז"ל מקפלת בתוכה את תמצית תקופת התחייה הלאומית של ישראל. נולד ב- 1908 בעיירה דוברומיל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לעיר סמבור ושם חי, גדל, למד ופעל אריה עד עלייתו ארצה ב- 1.6.1933. מגיל צעיר – 10-11 היה כבר חבר ב"השומר הצעיר" ועד בגרותו כמעט היה חבר בתנועה זו. בשנת 1929 הגיע להכרה שה"שומר הצעיר" עוברת את גבול הציונות ומתקרבת כמעט לקומוניזם. זה גרם לו לעזיבתה של תנועה זו והצטרפותו ל"גורדוניה". ניסיון הפעילות הכללית וההדרכה בעיקר עזרו לו גם ב"גורדוניה" וחיש מהר תפש את מקומו הראוי בקן המקומי. בשנת 1930 יצא להכשרה קצרה בנדבורנה במסגרת קבוצת "גורדוניה" ג' בגליציה. בימי נעוריו פעל גם בשטחים ציוניים אחרים: הוא היה מזכיר של "תרבות" בעירו, מזכיר הוועד המקומי של הקק"ל בעירו, והיה גם פעיל ב"התאחדות". עלה ארצה ב- 1.6.1933 עם אשתו הפיקטיבית – זושקה. אריה עלה למגדל, ליד טבריה, שם שהתה אז קבוצה ג' מגליציה. במגדל עבד בעבודות שונות – בפרדס, בגן הירק ועוד. ב- 1934 התאחדה קבוצה זו במצוות התנועה עם קבוצת חולדה. אריה היה טרקטוריסט, הוא עבד בפלחה. זכורים הימים הארוכים של כיבוש החציר. האבק הנוראי, החום, שעות העבודה הרבות – כל אלה לא היה בהן מן הנעימות המיוחדת בעבודה. אריה שימש בתפקיד מזכיר הקבוצה כאשר עברנו מהיער לנקודה החדשה. הוא עסק הרבה בענייני ביטחון, והשנים שנות מאורעות הם. הישוב במצור מתמיד, הדרכים מסוכנות והמאורעות נמשכים שלוש שנים ויותר, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939.
אריה עבר קורס ארוך למדי של מפקדי כיתות בגבעת עדה והיה למא"ז (מפקד אזור) ובעצם היה מפקד המקום. בימי המלחמה התגייס לצבא הבריטי במסגרת היחידות היהודיות בו. בסופו של דבר היה חייל בבריגדה היהודית, גאוות חייו. עם שחרור אירופה משלטון הנאצים נפתחה זירה חדשה, היא זירת הטיפול והעזרה לשארית הפליטה אשר נעה בדרכים מארץ לארץ כדי להתקרב אל חוף הים. חיילי הבריגדה היו ראשונים אשר ראו בפעולה זו למען הפליטים העקורים אתגר ראשי בשנים 1947-1945. בסך הכל שירת ארבע שנים בצבא הבריטי. אריה סיפר לא אחת, על הפגישות הנרגשות עם האודים שניצלו מן האש. עם תום המלחמה חזר לחולדה, לעבודה במשק.
בשנים הראשונות למדינה חשבו שההגנה המרחבית תהווה מודל קבוע להגנת היישובים על ידי אנשי היישובים עצמם. אריה גוייס ל"הגנה מרחבית" באזורנו והגיע שם לדרגת סרן. עם חלוף הזמן השתנתה הדוקטורינה ואריה חזר הביתה. הוא שקע בעבודה, היה מרכז משק, וחבר בוועדות שונות. טיפח את המשפחה ועד יומו האחרון עבד. אריה "שירת טוב את העם ואת המולדת" לפי האמירה הידועה. איש עברי, הקפיד על ניקיון השפה, אהב את התרבות העברית, והעשיר את עצמו בחוגי לימוד שונים ביחד עם הלקה, רעייתו.
בן 79 היה במותו. יהא זיכרו ברוך