נולד:   14.7.1914   /   ב'   אב  תרע"ד          

נפטר:   21.7.2005   /   י"ד תמוז  תשס"ה           

  שמואל ז"ל בקש בשנים האחרונות שוב ושוב מילדיו שלא יהיו הספדים בלוויה שלו. המשפחה ואנחנו, שכיבדנו אותו מאד בחייו, נכבד גם בקשה זו אבל נספר על חייו העשירים ופועלו. שמואל נולד  בקישינב שבבסרביה בשנת 1914.

בית משפחת גוטהרץ (שמו הקודם) היה בית מסורתי עם זיקה  חזקה לעברית ולארץ ישראל. שמואל חונך בגן שבו למדו ושרו עברית ובגיל 9-8 כבר הייתה לו מורה פרטית לעברית בבית. לימודים אלו נמשכו עד 1929, כשהמצב הכלכלי המשפחתי הרשה זאת. בסרביה עברה משלטון רוסי לרומני, המשפחה החליפה כמה ערים, אבל שמואל למד באופן סדיר.

בשנות ה-30 נעשה המצב הכלכלי בבית קשה ושמואל הנער, תלמיד התיכון, נתן שעורי עזר לתלמידי בית הספר היסודי וכך אסף לו דמי כיס. במקביל, נהג לאסוף תרומות עבור  הקרן הקיימת ועשה זאת בעיקר באולמות של שמחות, כשהכיסים פתוחים יותר. מסתבר שבצורה כזו אסף עבור  הקק"ל סכומים מאד נכבדים. באופן   טבעי, עם החינוך שקיבל בבית, הצטרף שמואל לתנועת נוער. בתחילה ל"שומר הצעיר" (שם היה חבר גם אחיו היחיד), אחר כך התנדנד בין "השומר הצעיר" לקומוניסטים, אבל לבסוף ב- 1931 הצטרף סופית ל"גורדוניה".  בבית המשפחה ראו בעין מאד יפה את  החברות בתנועת הנוער וגם את רעיון העלייה לארץ. שמואל החל להכין את עלייתו לארץ, קנה בכסף רב דרכון מזויף כדי לזרז הליכים וכך לא נשאר לו כסף לכרטיס לאנייה. קבוצת "ביצור" של "גורדוניה", אליה היה שייך שמואל, כמעט נסעה לארץ בלעדיו, אך הוריו גייסו את אנשי הקרן הקיימת שזכרו לו לטובה את כספי התרומות הרבים שאסף והם מימנו לו את הכרטיס הנכסף. קבוצת "ביצור" ובה שמואל הגיעה קודם כל למושב נטעים שליד נס ציונה. שמואל עבד בפרדס, התאקלם היטב ונהנה מאד מתקופה זו. הוא זוכר משחקי   ספורט, מוסיקה ולימוד השפה האנגלית כתוספת ללטינית והצרפתית שלמד בבית. "ביצור" הגיעה ב- 1937 כהשלמה לחולדה. שמואל עבד ברפת וקשר קשרים אמיצים עם הגרעין התורכי שהגיע למקום. הייתה להם שפה משותפת – צרפתית – וזה קירב אותם. קשרים אלה הביאו גם לקשר עם רבקה בנסל, חברת הגרעין והם נישאו ב- 1945. שמואל המשיך ברפת ובמקביל גויס לארגון "ההגנה" ואף שירת כנוטר במינוי המנדט הבריטי. משרת הנוטרות נוצלה כמובן לטובת "ההגנה" , דבר שגרם מאוחר יותר לפיטוריו. מטעם ההגנה עבד שמואל בכל האזור, היה במארבים, ליווי שיירות, עוד לפני מלחמת השחרור וגם בזמן המלחמה. אחרי המלחמה  עבר לענף הפלחה כטרקטוריסט ומפעיל כלים שונים. לאחר שנים רבות בפלחה, עבר ללול וגם שם עבד שנים לא מעטות. כפנסיונר עבר שמואל לעבוד במפעל השנאים עד שגילו המתקדם ומגבלותיו הפיזיות  לא  אפשרו זאת. הוא נקרא לשם מדי פעם כשנזקקו בעיקר לדיוק ולפדנטיות שלו. שמואל ורבקה, שהביאו לעולם שני בנים ושתי בנות, חיו חיים מאושרים עם ילדיהם ונכדיהם,  עד שתקף הסרטן את רבקה והיא נפטרה לפני   עשר שנים. שמואל התמודד בקשיים רבים עם חסרונה אבל בכבוד רב, כשהוא מקפיד על עצמאותו ותפקודו הבלתי תלוי. מותו – נפילתו – של הנכד טל זעזע אותו קשות   ודרדר מאד את אחיזתו בחיים. הוא איבד את רוב רצונו להמשיך ולחיות.

בשבוע שעבר ציין עם המשפחה את יום הולדתו ה- 91 ושבע ימים הלך לעולמו.

יהא זיכרו ברוך