דובינרסקי – אלבינצר בתיה
נולדה: 1914 / תרע"ד
נפטרה: 28.10.1940 / כ"ו תשרי תש"א
ילידת בריצ'בה שבבסרביה, בת להורים אדוקים.
מגיל צעיר הייתה חברה בסניף 'גורדוניה' בעיירה. עברה את כל גלגולי ההכשרה, ונכנסה לגרעין הראשון של קבוצת 'ביצור' . בין הראשונות שעלו ארצה למען הנחת יסוד לקבוצה שלישית של התנועה מרומניה.
עם בואה לארץ עברה שלוש תחנות: כפר החורש, נטעים וחולדה. בחולדה עבדה זמן קצר בפרדס ובמחסן בגדים. נפטרה לאחר לידה. בת 26 הייתה במותה.
יהא זיכרה ברוך
על בתיה שאיננה...
אינני יכול ממש להאמין למעשה ידי: לכתוב רשימת אבל על בתיה. הייאומן הדבר? בכול ישותך הנך מתקומם נגד הגורל האכזרי שאינו יודע רחם. גורל, אשר גזל את בתיה ז"ל מאת כולנו, מחברה בחיים, מילדה הרך – והחיים בכלל, שכול כך מעט חייתה אותם וכה רבות סבלה בהם.
ילידת בריצ'בה שבבסרביה, בת להורים אדוקים, קיבלה חינוך מסורתי. מגיל צעיר חברה בסניף "גורדוניה" בעיירה. פעילה בהנהגת הסניף והשתתפה בפעולה החינוכית בשכבות שונות. מסורה ונאמנה לתפקידיה. הכרנו כולנו את בתיה עוד בחוץ לארץ. שתקנית מרוכזת, אולם חברה היודעת מתוך שקט רב למלא את אשר הוטל עליה ובשעת הצורך גם להגיב ולהיות לנו לעזרה בפעולתנו היום יומית בהסתדרות. היא עברה את כל גלגולי ההכשרה: בריפצני, בבלצי ובחוות החלוץ מסדה. נכנסה לגרעין הראשון של קבוצת "ביצור" ובין הראשונות אשר עלו ארצה, למען להניח יסוד לקבוצה שלישית של התנועה מרומניה. גם בארץ הכרנוה בכושר הסתגלותה לחיי הקבוצה, לעבודה ולמקצוע. אולם חיה מבודדת, בתור שתקנית, לא הורגשה כמעט בחיי הקבוצה, אף כי חייתה את חיי הקבוצה תוך התלבטויות רבות מאד ותוך ערנות לכל הנעשה בתוך חברתנו. אך מי שהיה קרוב לה יותר ידע עד כמה מלאת סבל היו חייה, סבל לכל פגם שבחיינו וסבל אישי רב. ודווקא בזמן האחרון השתנה המצב לטובה. עוד מעט וגם היא תחבק ילד קטן בחיקה ומקור חדש של אושר ימלא את חייה. ובא לעולם הילד... ויובל ייקרא שמו בישראל. אבל את אימו לא יכיר... על כי מחלה אנושה הפילה אותה למשכב, שממנו לא הוסיפה קום...
ובתיה כול כך צעירה הייתה ועולם של אושר ותקוות לפניה... אסון נורא קרה לכולנו. הנוכל להתנחם בהמשכת המפעל שלנו, בחינוך ילדה הרך לאורה ולרוחה?
יהי זיכרה ברוך