הנדל יוחנן
נולד: 17.6.1912 / ב' תמוז תרע"ב
נפטר: 17.4.2008 / י"ב ניסן תשס"ח
נולד בוינה בשנת 1912 לאב יוצא גליציה ואם יוצאת בוהמיה. בהיותו בן שנתיים עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס האב לצבא והאם עברה עם ילדיה לרייכנברג, עיר הולדתה ומקום ישיבתה של משפחתה. יוחנן ואחיו הבכור גדלו שם במה שנקרא "בית אמא". האב חזר מהמלחמה חולה מאד ונפטר כעבור שנה בבית חולים בפראג. ליוחנן, שהתייתם בגיל 7 לא נשאר זיכרון כלשהו של טיפול או בילוי אבהי. גם קשרים עם משפחת האב בגליציה לא היו. יהודי גליציה נחשבו נחותים בעיני יהודי אוסטריה הנאורים והמתקדמים. במשפחת האם אפילו התביישו מעט במוצאו של האב, שהגר בצעירותו מגליציה הצפופה לווינה המבטיחה , שם הצטרף לאחיו. בדיעבד הצטער יוחנן על כך שלא השתדל לדעת יותר על אביו ומשפחתו, גם המעט שידע נאסף בשנים מאוחרות יותר. בוהמיה, בתחילת המאה, חייתה את פריחת תקופת ההשכלה. לא מעט יהודים התעלמו מיהדותם ולא הקדישו לה תשומת לב רבה. גם הגויים לא היו אדוקים בדתם וראו את היהודים כשווים להם. נעוריו של יוחנן עברו עליו בבית בוהמי טיפוסי, הדת נחשבה כגורם מפריע להתקדמות ולכניסה לתקופה המודרנית. למדו עברית בשיעורי דת, הקפידו על כך שיידע את "שמע ישראל" , "מה נשתנה" וחגגו לו בר מצווה. אפשרו גם לבני המשפחה להצטרף לאגודות ספורט יהודיות וכדומה, אך לא יותר מזה. התקרבות אמיתית ליהדות הייתה אצל יוחנן הבוגר, כשנאלץ להרחיק עד סלובקיה בעקבות הצעת עבודה בבנק (קשה היה אז בשנות ה-30 למצוא עבודה). העבודה בבנק לימדה אותו רבות , ובעיקר שאין לו עתיד בסלובקיה. הוא נחשב שם לא מספיק צ'כי, גרמני מדי , ולא מספיק "טהור" כיהודי.
עד 1938 ישרת יוחנן בצבא הצ'כי, יעשה אפילו מילואים לאורך הגבול עם גרמניה אך עם התקרב מלחמת העולם השנייה יתחיל להרגיש שבכל מקום בו נמצא – נחשב ללא שייך. יוחנן הפך למעין פליט בארצו שלו והחל להתקרב למוצאו היהודי. כאשר עברה המשפחה לפראג, עבד יוחנן בהתנדבות במשרדי "החלוץ" , שם פגש שליחים רבים מהארץ וביניהם את נתן שוואלב שלנו. בעזרת חברים נכנס לרשימת "עלייה ב'" – הבלתי לגלית, ויצא במשלחת האחרונה שהורשתה לעזוב את צ'כיה שבינתיים פלש אליה היטלר. למחרת סדר פסח תרצ"ט יצא מצ'כיה. 18 ימים אחרי אותו ליל סדר, בתאריך 22/4/1939, נחת בלילה עם כל מעפילי אניית המשא "אטראטו" בחוף שפיים. הוא זוכר עד היום בהערכה את הארגון המופתי של ההגעה לחוף, ההעברה לבתי משפחות בכפר שמריהו ולאחר מכן לכפר אז"ר. ולשם, לכפר אז"ר הגיע נתן שוואלב שאסף את יוחנן עם 16 צעירים נוספים כתגבורת לקבוצת חולדה – הרעבה לידיים עובדות.
העלייה לארץ הייתה המפנה הגדול בחייו של יוחנן. כל מה שהשאיר מאחוריו נראה כחלום משונה. סוף סוף אין בדידות, יש הרגשת שייכות ומהפך שלם באורח החיים, בשפה, בתרבות ואפילו בשם. על המהפך הזה יוחנן אסיר תודה כל חייו ומרגיש שהוא חייב תודה זו לשני גורמים – לצ'כים שאילצו אותו, למזלו, לברוח ולמצוא את מקומו האמיתי, ולחלוצים ו"החלוץ". "באתי לארץ", אומר יוחנן, "מתוך הכרח ולא מתוך בחירה, כפליט ולא כחלוץ, בליית ברירה. החלוצים שעזבו את ביתם מרצונם החופשי כדי לבנות את הארץ הכינו אותה לקליטת יהודים כמוני, כאן מצאתי מקלט, את מקומי בעולם והכל בזכותם. אני חייב להם הרבה". שבע ימים וצלול עד יומו האחרון נפטר יוחנן בבית "הדרים" שבקיבוץ נען והוא בן כ- 96.
יהא זכרו ברוך