הנדל לובה

נולדה :   4.1.1917   /   י' טבת תרע"ז           

נפטרה :   6.3.1995   /   ד' אדר ב' תשנ"ה    

  לובה נולדה בעיר אוריב-אורגייב ברוסיה. באוריב היה סניף של "גורדוניה" ולובה נשבתה עד מהרה בקסמה של החברה בתנועת נוער ציונית. לא בדידות, לא געגועים אל הבית, כי אם פעילות נמרצת בחברת נוער יהודי העסיקה את הנערים והנערות.

  בשנת 1935 עלתה לובה עם קבוצתה – "ביצור" לארץ ישראל. תחנתם הראשונה הייתה בהכשרה בכפר החורש ולאחר מכן עברו למושב נטעים שעל יד נס ציונה. שם חיכתה להם עבודה בפרדסים תחת הסיסמא "כיבוש עבודה עברית". חלק מהאנשים נשאר במחנה ועבד בשירותים למיניהם כדי לקיים את המחנה ולטפל באנשים.

  רוב השנים, ודווקא בשנים הקשות ביותר, עבדה כאקונומית ובניהול המטבח. יש אין ספור סיפורים על נסיעותיה לרחובות כדי לחזור בעגלה ועליה שק קמח שהצליחה לקבל בהקפה ובלוק קרח שממנו לא נשאר הרבה כאשר הגיעה סוף סוף לחולדה. היא עבדה גם בלול, בפרדס ב"אלף דונם", בהדרכת נוער ובמכבסה.

  בשנים האחרונות מצאה סיפוק רב בעבודתה כמתנדבת "יעל" במחלקת הלב לילדים בבית חולים קפלן", ואין מתנדבות רבות שזכו לדברי שבח והערכה מצד הרופאים והאחיות כמו שהרעיפו על לובה.

  עד יומה האחרון נשארה לובה נאמנה לצווי התנועה, באהבת הארץ, בהגשמה ציונית בעבודה ובכל תפקידיה בחברה.

בת 78 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך

מדברים על קברה של לובה

...לובה הייתה אדם מיוחד בכך שהיא לא נתנה לשום דבר לעבור על פניה כך סתם. בכל מה שעשתה היא חיפשה את משמעות הדברים, היא לא הניחה לחיים לזרום מבלי שתוכל לעשות בהם משהו. משום כך כנראה החליטה לעלות לארץ והיא רק בת 17, ולהשאיר מאחוריה הורים, אחים ואחות, משום כך בחרה בחיים של עבודה קשה בפרדס בנטעים ואחר כך בחולדה. זאת כנראה הייתה הסיבה שרוב חייה בחולדה עבדה במטבח, בעיקר כאקונומית ולא ברחה משום משימה. להיפך, היא לקחה על עצמה מטלות קשות וביצעה אותן ללא דופי. ללובה היה כושר ארגון בלתי רגיל. היא עבדה תמיד בשכל ובצורה מאד מחושבת, לא בזבזה זמן ואף פעם לא הלכה סתם ממקום למקום, לכן הייתה מצליחה להספיק ביום עבודה אחד הרבה יותר מאנשים אחרים.

  כשהיו עוד אופים עוגות במטבח לרווקים ולארוחת בוקר של שבת, היא הייתה גומרת את כל האפייה הענקית כבר ביום חמישי בבוקר בתשע בבוקר ואחר כך עוד נשאר לה זמן לדגים ולעופות וגם להשגיח שהעניינים במטבח יתנהלו כמו שצריך.

  ללובה היה ראש פתוח לרעיונות ולב פתוח לרצונות של אנשים. היא תמיד ידעה מה היא רוצה והייתה לה דעה על כל נושא שעמד במרכזו של דיון ציבורי בקבוצה. אבל הייתה מוכנה להקשיב לרעיונות שונים משלה ולשקול אותם ברצינות אם לא ממש להסכים איתם. יחד עם זה כשחשבה שעניין כלשהו הוא חשוב ונחוץ היא הייתה מוכנה להילחם עליו בכל כוחה. למשל, הודות ללובה הופרדה המרכולית מן המטבח. היא חשבה שמספיק כבר עם החלוקה של מצרכים לחדרים פעם בחודש, ושצריך להוציא עניין זה מתחום האקונומיה. היא חשבה גם שראוי שחבר יוכל לבחור לו בעצמו את המצרכים. על עניין זה היא נלחמה עד חורמה ובסופו של דבר הצליחה ומפירותיה של מלחמה זו אנו נהנים עד היום .

נועה עמית