זבריז'ר–רותם פסיה
נולדה : 15.9.1913 / י"ג אלול תרע"ג
נפטרה : 24.2.1966 / ד' אדר תשכ"ו
ילידת העיר ליפקאני בבסרביה.
הייתה פעילה בארגון קבוצה ב' של גורדוניה ברומניה. עם עלותה ארצה הצטרפה לקבוצת 'אבוקה' ואחר כך עברה לחולדה. כל שנותיה בקבוצה הייתה מאלה שנשאו בעול העבודה.
טיפוס החבר בקבוצה שאכפת לו ותמיד מוכן לעזור.
בת 53 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך
לדמותה
לפעמים קורה בחיי הקבוצה, שאפשר לחיות שנים עם חבר מבלי להכירו ומבלי לדעת עליו הרבה – עד שקורה המקרה ומזדמנים יחד עם כהורים בבית הילדים, אם כחברים בוועדה או כעובדים בעבודה משותפת, ואז פתאום אתה מתחיל להרגיש בקיומו של האדם שבמשך שנים נפגשת אתו על השביל, בחדר האוכל, או סתם מרחוק, ושמו לא אמר לך דבר. כך גם הכרתי את פסיה. במשך שנים לא "ראיתיה" בכלל, ידעתי שהיא קיימת. עד שלפני ארבע שנים נכנסתי לעבוד אתה יחד. לכאורה הייתה פסיה אישה רגילה, לא פעילה ביותר, לא מתבלטת. אלינו באה, כה ספרה לי פעם, מחברה אחרת, ופגישתה הראשונה עם דרך חיים זו ועם חברה חדשה זו לא הייתה קלה. רבים היו האכזבות והקשיים בראשית דרכה כאן. וספרה לי הרבה על התקופה הקשה מלפני למעלה מעשרים שנה, עת היו נתן וחבריו בבית הסוהר, והיא אם לילד קטן, ומרגישה את עצמה כאן כה בודדה. ועל נקודות האור שראתה לראשונה, ספרה לי, בתקופה ההיא, על רוח הסולידריות הקבוצתית, שדווקא בתקופה ההיא באה למלוא ביטוייה, ועזר לה הבית הקבוצתי. כל שנותיה בקבוצה הייתה מאלה שנשאו בעול העבודה וחיו בשולי הדרך. רחוקה הייתה מפעילות ומוועדות, ואת דעותיה לא הביעה באסיפות ובשיחות. אך הייתה לה דעה על כול דבר, והיינו מתווכחות שעות לאחר כול שיחת קבוצה. היא לא הייתה שלמה בכול בדרך הקבוצה, ואולי אף לא בחרה לעצמה את דרך הקבוצה כאידיאל, אך כל זמן שחיה בתוכה רצתה שהקבוצה תהיה מושלמת, ושהאנשים בה יהיו שלמים עם עצמם ועם הדרך שבה בחרו לחיות.
הייתה אחת מאלה שאכפת להם הכל. לא פעם הייתי רואה אותה מרחוק לכבות מנורה שכוחה, לסגור ברז מים דולף בדרך, לאסוף רכוש שכוח. אכפת היה לה כל דבר. רצתה תמיד שהכל יהיה בסדר ושלכולם יהיה טוב.
לפני שנה השתתפתי בסימפוזיון בתנועה ודובר שם על טיפוס החבר בקבוצה ש"אכפת לו" – באותו זמן ישבתי וחשבתי על פסיה שלנו. אכפת היה לה שקשה בסידור העבודה, שאין מספיק עובדים, שאין מספיק חברות לעבודה בשירותים, שחבר פלוני חולה, שהעניינים לא מסתדרים. ותמיד הייתה מוכנה לעזור.
נגעה לליבי מסירותה הרבה למשפחתה ודאגתה הגדולה להם. ותמיד אמרה שרק יהיו כולם בריאים. ודווקא בריאות זו בגדה בה והתאכזרה לה.
יהי זיכרה ברוך
נירה זכאי