לדר יצחק
נולד: 1908 / תרס"ח
נפטר: 30.6.1935 / כ"ט סיון תרצ"ה
נולד בקלוש אשר בגליציה.
עלה לארץ בפברואר 1935 והגיע לחולדה. לא הספיק להתערות בחיי הארץ והקבוצה. תוהה על עצמו ועל עולמו, מלא ספקות ושאלות. כשהיו מעירים אותו בבוקר לעבודה היה מתלוצץ ואומר: " יותר קל היה להרצות על גורדון מאשר להגשים את תורתו". אהוב היה על הכל. עבד עבודת חוץ במפעל המים בלטרון.
חלה בטיפוס והועבר לבית חולים בירושלים שם נפטר לאחר שלושה ימים, והוא החלל השלישי של מגיפת הטיפוס. ארבעה חודשים אחרי בואו ארצה הלך לעולמו.
בן 27 היה במותו.
יצחק (דזיונק) לדר
הכרתיו לפני עשר שנים בהרי הקרפטים שבגליציה. במחנה של מנהלי תנועתנו, היה אז בין השואפים לטבע, לצדק ויושר חברתי ולאידיאלים העליונים של האנושיות. בוויכוחים על שאלות אילו עמד על שלו בעקשנות יוצאת מהכלל – ובאמונה עמוקה, שדעתו צודקת, ומתי דזיונק לא התווכח? כנראה רצה על ידי הוויכוחים "לתפוס" את אמת החיים. את הפקפוקים לא ניסה להסתיר ובמשך השנים לא חדל לפקפק בדרכו הנכונה – בדרך של חלוציות לשמה.
אהב הרים. עבר את הכשרתו בסביבת הרים בנדבורנה. וההרים נעשו אצלו למין אידאה בחיים. ראיתיו פעם עומד על פסגת ההר "חומיאק" וחושב הרבה, הרבה, הרבה... עשה זאת בין העולם התחתון לבין עולם של אידאות. תיאר לו את הדרך לאידאלים כעלייה במעלה ההר. פעם אחרת בהכשרתו השנייה בלבוב רעבנו שבועות שלמים ללחם. בעיירתו עמד במלחמה מתמדת על כל הדוגמטיזם של היבסקים המקומיים, עם מטרתם ודרכם... ובתוך המלחמה הזאת הגיע באופן מוחלט לאמת הגורדונאית: שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים. והאמת הזאת נהפכה אצלו למין צו וחוק פנימי שליוו אותו בכל מלחמותיו ובכל שאיפותיו בחיים. הכיר את החיים בבית חרושת בעיירתו קלוש, ההכשרה שלו בכמה מקומות ובתנאים גרועים עד מאד, הוסיפו לו ניסיון רב בחיים. חבר לתנועת גורדוניה לפני שנים, מסור ופעיל, תמיד בשורה הראשונה ומוכן לכל קריאה. עליז ורציני, אוהב חברה ואהוב על ידי כולם.
עלה ארצה בפברואר 1935 לחולדה. שמח מאד "שמתחיל לחיות מחדש" והיה בו מרץ לחיים חדשים. שמח כמו תמיד מהנוף היפה, מהיער, מהרי יהודה... חלם על טיול בהרי המולדת. במשך כמה חודשים נכנס יפה לחיי הקבוצה. הוסיף להתווכח, רצה בעיניים פקוחות ללכת לקראת כל דבר חדש. בדק וחקר, ניסה שוב להעביר השוואה בין התיאוריה ובין החיים הקבוצתיים. בהזדמנות הראשונה יצא מטעם הקבוצה לעבודת חוץ – להרים. עבד במפעל בלטרון, שם חלה ומשם הועבר לבית החולים בירושלים. אחרי שלושה ימים קדח ממש מהחום הגבוה.
בליל שבת אחד – חזר מההרים הביתה, לחולדה. כמו מאחד מטיוליו הרבים. אבל למה זה שירה לא נשמעת מפיו? האמנם התעייף מהטיול הזה יותר מאשר מכל טיול אחר? ואולי הוא שם, בהרי ירושלים, הגיע סוף סוף לפסגת ההר – של צדק ויושר? זה היה הטיול האחרון.