נולדה :   29.10.1913   /   כ"ח תשרי תרע"ד     

נפטרה :   3.4.1994   /   כ"ב ניסן תשנ"ד     

  אנו נפרדים היום מדמות מיוחדת בחברתנו הקטנה. מבית כמעט מתבולל מצאה את דרכה לציונות וליהדות על ידי כניסתה ל"גורדוניה" בלבוב.  במשך שלוש שנות פעולה בקן התנועה בלבוב קנתה לה שם ומעמד כנערה רצינית, מסורה ואחראית בכל מעשיה. עלתה ארצה בשנת 1934 ובמשך 60 שנה עבדה בעבודות שונות, החל מתפקידה בענף הפלחה ועד לניהול מועדון לחבר, כשהטיפול בילדי בית הספר מהווה מרכז ההתעניינות שלה במשך שנים רבות, והכל במסירות בלתי רגילה. במשך שנים אימצה ילדי חוץ שהרגישו אצלה כבביתם האמיתי. חלמה כל החיים על לימודים רציניים, אולי עבודה סוציאלית, אליה הייתה לה משיכה מתמדת, לצערה, לא זכתה לממש את חלום חייה.

  בשנת 1937 נסעה לפולין לסעוד את מיטת חוליה של האם, אך איחרה את המועד ולא זכתה כבר לראותה בחיים. במלחמה איבדה לושה את כל משפחתה בפולניה ונשארה רק עם המשפחה שהקימה לה כאן. ואכן היה זה קן משפחתי קטן, אינטימי ונאמן.  מלחמת יום כיפור הרסה גם לה את רקמת החיים השקטים. עם נפילתו של חתנה, רובק'ה ז"ל, נפלו התקוות להמשך חיים שלווים ומאושרים.  היה לה מעמד בחברתנו כאישיות אחראית, מסורה וטובת לב. נזכור אותה בחיבה עד הסוף. בת 80 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך

היא הייתה צדיקה

ללושה שטיפלה בילדים שלנו – בתודה.

(שאולי לא אמרנו לה אף פעם – אינני זוכרת – ואולי דווקא כן).

                      עמדנו על יד הקברים של הוריו וזר גדול של ורדים אדומים בידו. אמרתי: "שים את הפרחים בצנצנת, חבל שינבלו". והוא: "את הפרחים האלה הבאתי ללושה! היא טיפלה בי, היא הייתה לי פה ואוזן..."

                    "אני זוכר טוב מאד. אני זוכר את הכל. הכל". אמרתי בזהירות: "אולי כדאי שתשכח חלק..."  "לא", הוא ענה בתוקף וקצת נסער, "אני זוכר הכל ולא שכחתי כלום". ועוד אמר: "היא הייתה צדיקה". בגמר הטקס הניח את הוורדים על קברה הרענן של לושה. בתודה ובהערכה. 

                    זכרונה לברכה