מרדר יהודית

נולדה:   5.7.1912  /     כ' תמוז  תרע"ב

נפטרה:   16.11.1941  / כ"ו  חשון  תש"ב

  נולדה בטרנופול. כמעט מיום בואה ארצה ולחולדה לחמה קשה עם גורלה. חלתה בשחפת ותקופה מסוימת הייתה חייבת לצאת מהקבוצה כדי להבריא.

המחלה הנוראה גזלה ממנה את היקר בחיים: לחיות כמו בן-אדם, כמו כולם.

בת 29 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך

על יהודית ז"ל

  קשה להאמין שיהודית איננה ולא תופיע יותר בינינו, זה בא כל כך מהר, לא פיללנו לזה. גם ביום השני ההוא, כשנסענו איתה לבית החולים, למרות שמצבה היה קשה. באי - סבלנות חיכינו בפרוזדור של בית החולים ומה קשה פגעה בנו הידיעה מפי הרופא: "מצבה קשה, כמעט שאין תקווה לחייה". למרות זאת חיכינו לידיעה נוספת, אולי בכל זאת יבוא שינוי. הייתכן, הרי הביקורת האחרונה הייתה כל כך בסדר עד שלא השאירה ספקות שהמחלה הנוראה חלפה לגמרי ויהודית בריאה. כמה מאושרת הייתה אמנם זמן קצר, מה טוב שלא ידעה שזה היה רק דבר מדומה ופתאום זה יפרוץ שוב ובצורה כה איומה. ומה טוב שהיא כבר לא הבינה ולא ידעה מזה.

  לא קלים היו חייה כמעט מיום בואה ארצה. לחמה קשה עם גורלה וגם אחרי חזרתה לחולדה אחרי שהבריאה הייתה מתבודדת. בחדר האוכל ראינו אותה רק בשעת הארוחות. יתר הזמן מחוץ לעבודה הייתה מבלה בחדרה, בזמן האחרון חל במקצת שינוי במהלך חייה, יתכן שזאת הייתה כבר השפעת המוות, שמתחת לסף ההכרה, שהתחיל את פעולת ההרס בגופה הצעיר. בשיחה איתה הייתה מורגשת מועקה ופעם כששוחחנו היא אמרה: "אני רואה שאין לי מקום בחולדה ואולי בכל העולם".

  היום כשאני מסתכלת על הקבר החדש עולות בזיכרוני דברייך יהודית שאמרת אותם כשהיינו לפני מספר שבועות בבית הקברות: "כמה טוב, כמה שקט, אף אחד לא מטריד את מנוחתם". מהר הצטרפת אליהם, התקשרת לחולדה זו שרק לפני זמן קצר לא היה לך מקום בה – לנצח. מסע כבד היו לך החיים. תהי אדמתנו זו שפתחה את זרועותיה בכדי לקבל אותך – קלה.

מרים סלפטר