צימר יצחק

נולד:  8.3.1912   / י"ט אדר תרע"ב

נפטר:   17.9.1956  /  י"ב תשרי  תשי"ז

עלה ארצה בקיץ 1933 ביחד עם מינה אשתו. עבד בפרדס ובכרם וכל זמנו הפנוי היה קודש ללימודים, לחקירה ולהשתלמות. במרוצת השנים דבק בתורת הקשר האלחוטי והגיע בה לדרגת התמחות גבוהה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גוייס על ידי מוסדות ה'הגנה' למחלקת הקשר והיה בצוות המצומצם של מדריכי קשר ארציים. עם הקמת צה"ל, בתקופת מלחמת העצמאות הועלה לדרגת סרן, ועמד בראש הקשר בצה"ל.  

  עם תום הקרבות חזר הביתה, לעבודה במשק. משחלה, הפך למורה לגרעין הדרום-אפריקאי והדרום-אמריקאי ומאוחר יותר עבד בהנהלת חשבונות. בימיו האחרונים, עם בוא עונת המסיק, עבד בבית הבד.

בן 44 שנה היה במותו. יהא זיכרו ברוך

לזכר חבר נעורים

  משחר ילדותי הכרתי את יצחק ז"ל. אמנם בתחילה הוא גר רחוק מביתנו אך בעיירה כמו שלנו לא קשה היה להכיר את כולם. עם ייסוד "גורדוניה" אצלנו עברה במקרה משפחתו לגור מולנו. ומאז גדלנו יחד, למדנו בבית ספר אחד, אם כי בכיתות שונות והשתייכנו לסניף התנועה שלנו. יצחק היה בכור הבנים בבית, ועם סיום לימודיו בבית הספר החל לעבוד ותמך במשפחתו. ההורים שלו התגאו בבנם האהוב אשר מיד עם קבלת המשכורת היה מביאה ישר הביתה ומוסרה לאימו. בית הוריו היה בית ציוני פעיל, אביו – ישראל – היה מעסקניה הבולטים של העיירה, וחינך את בנו לציונות ולהגשמה. בבית צימר, לא רק שלא הפריעו לבנים להשתייך ל"גורדוניה" אלא אף תמכו בהם ועודדום להתכונן לעליה.

  יצחק למד גם בבית הספר העברי במקום, והשפה העברית הייתה שגורה בפיו עוד מגיל צעיר. מילדותנו המשותפת זוכרת אני לציין את הנטייה שהתבלטה אצלו להופעה במשחק, ועוד בין כותלי בית הספר הופענו יחד בהצגות. יצחק ניסה גם לא פעם את כוחו בשירה, וכתב באותו זמן שירים רבים. חוג חבריו היה כולו רציני, ממנו יצאו אחר כך סופרים ומשכילים.

  מחוסר תנאים מתאימים בעיירתנו לרכישת השכלה מסודרת, המשיך יצחק בהשתלמות עצמית ועשה מאמצים לעלות בכוחות עצמו ולרכוש ידיעות נרחבות כשם שעשו זאת חבריו. וכל זאת אחרי יום עבודה ארוך ולפעמים אחרי שתי משמרות רצופות במנסרה. ליצחק הייתה הזכות להיות ראשון העולים ארצה מבין חברתנו הגדולה. ומה רבה הייתה שמחתנו בעלותו ארצה, אם כי קשה הייתה הפרידה מהמשפחה ומהבית האהוב. גדול הכאב על חבר נעורי שאיננו עוד.

בלימקה

לדמותו וזיכרו

...לא בזבז את זמנו על דברי הבל, וכול זמנו הפנוי היה קודש ללימודים, לחקירה והשתלמות. בנטיותיו אלה – רק מעטים יכלו להדביקו. מה גם שחוג התעניינותו היה רחב ורב גווני עד מאד: תורת הצמח, תורת השחמט, השפה האנגלית ובעיות הספרות היו לו יקרות במידה שווה. במרוצת השנים דבק בתורת הקשר האלחוטי המודרני והגיע בה לדרגת התמחות גבוהה למדי.

  עם פרוץ מלחמת העולם השנייה  - גויס על ידי מוסדות ה"הגנה" לקשר, ושם, הודות לשקידתו הרבה, הגיע לשלב גבוה ביותר. בימי המאבק כיתת את רגליו בכול הארץ והדריך את אנשי ה"הגנה" בתורת הקשר, כאשר סכנת מאסר אורבת לו יום-יום. עבודה זו הפכה אותו לשתקן גמור כמעט, ורק מעטים ידעו משהו על פועלו, לבטיו, קשייו והסכנות הרבות שהיו מנת חלקו. בתקופת מלחמת השחרור זכה לדרגת סרן ועמד בראש הקשר במטה צה"ל. עם תום הקרבות חזר הביתה, לעבודה במשק. לא היה בין אלה שנתפסו לקסמי הקריירה במדים. כל הקבוצה העריכה את צעדו זה – אם כי ידעה שמקומו בקשר, שהוא אחד מבוניו ב"הגנה" ואחר כך בצה"ל, ורב חלקו בהצלחותיו בתקופת מלחמת השחרור.

אריה (לונק) אבנון