אברהם קוצר
- "קח את הרובה, אני מת"!
וכי משתוממים היינו, אילו נשמט הרובה מידו ונפל אין-אונים ליד בעליו?
חמש יריות ירה. הכדור קורע את בשרו – והוא טוען את רובהו. הכדור צורב את קרביו והוא – מחשבתו ערה: לקפוץ! למטה, ליד המכונית – עמדה. מוטב להגן משם. הוא טוען, הוא רוצה לענות, הוא מוכרח להגן! חלף רגע. אחריו בא שני, ועמו – כדור שני.
הוא טען – ונפגע בכדור השני.
- - - אני בא – לחש לו הסוף.
אבל המחשבה עובדת, המחשבה צלולה. "קח את הרובה, אני מת" – וחברו נוטל מידו את רובהו.
הוא לא צעק: עזרה. הוא לא נאנח: הצילו! חבריו הסתדרו בשרשרת ורבים לא ידעו, שאיננו. כי צעקה או אנחה לא שמעו מפיו. את החשוב ביותר אמר. מחשבתו הפרטית פסקה. רק מחשבה אחת, יחידה ואחרונה מילאה את ליבו: לא להניח רובה אחד בלי יד מכוונת... אם קפאה ידו – להחליפה באחרת, ואם כבתה עינו – תבוא עין אחרת במקומה. עזרה אל תגישו, אל-נא תדאגו לכך, רק את הרובה קחו.
כך נפל.
אבל עורקיו עוד המשיכו לפעול, והדם ניגר, וניגר. כל אותו הערב וכל הלילה, עת שכב תחת משמר כבוד של חבריו בקבוצה, לא שקט דמו, וניגר וקרא:
- קח את הרובה, אני מת...
מלה גיטלין
(מתוך "ניב הקבוצה", כסלו תרצ"ט – 1938)

הסתדרות הנוער הציונית
"גורדוניה"
ההנהגה הראשית לרומניה / בוקרסט
בוקרסט, ז' חשון התרצ"ט
1.11.1938
חוזר מס' י"ג
אל כל חברינו
ה ג ש ם !
חברים יקרים,
היגיעתנו הידיעה המחרידה מאת קבוצתנו בחולדה על האסון הכבד שנפל בחלקה ע"י הירצח
שלושה מטובי חבריה, ביום ו', כ"ז תשרי תרצ"ט, בשובם מהעבודה בדרך לחולדה:
א ב ר ה ם ק ו צ ר
י ה ו ד ה ק ל י י נ ר
נ ח מ ן ב ל ו י ש ט יי ן
זיכרונם לברכה.
אברהם קוצר, מראשוני עולי גורדוניה בלטביה, 9 שנים חי בקבוצת חולדה.

יהודה קליינר ונחמן בלוישטיין, חברי ויתקיניה בפולין, נמצאו יחד עם הגרעין שלהם באופן זמני בקבוצת חולדה.
מהמארב ארבו להם, בשובם מהעבודה התנקשו בהם. נכנסו בקרב עם הכנופיה, הדפוה אבל סבלו אבידות.
בחרדה וברטט מיוחד אנו קוראים את דבריו האחרונים של קוצר לחברו: "ק ח א ת ה ר ו ב ה , א נ י מ ת !"
גדול הוא הכאב וגדול הוא חלקה של קבוצת חולדה השכולה בשרשרת הקרבנות בארץ. קבוצתנו התנסתה בתקופת הדמים להביא את קרבנותיה על מזבח המולדת.
בהמשך העבודה והבניין תמצאו תנחומים.
ההנהגה הראשית