נולד:   10.4.1925   /   ט"ז ניסן תרפ"ה   

 נפטר:   25.12.2000   /   כ"ח כסלו תשס"א   

  אייזיק נולד בלבוב שבפולין למשפחה דתית, מרובת ילדים ומעוטת אמצעים. למד ב"חדר" ובגיל 14 כבר החל את מסלול העינויים של השואה: תחילה בגטו ואחר כך במחנה השמדה בגרמניה. הוריו נרצחו לנגד עיניו, 8 מתוך 12 אחיו נספו והוא עצמו ניצל בנס, כשהועבר ע"י משחרריו האמריקאים במצב קשה לבית החולים של צבא ארה"ב. במשך שנה שהה בבתי חולים בגרמניה וכשיצא משם, מצא את עצמו ללא שייכות, ללא בית, ובגרמניה שכה הרעה לו. כמו רבים אחרים, ניסה לעלות ארצה בספינה, שנתפסה ע"י הבריטים ואנשיה גורשו לקפריסין. עם קום המדינה הגיע לישראל הצעירה הנלחמת על חייה, גויס לצבא ושרת כמתדלק מטוסים. בצבא הכיר את הניה, ניצולת שואה אף היא. הם התחתנו וחיו תחילה במחנה עולים ליד נתניה, שם נולדה ביתם הבכורה מנוחה. משם עברו לקיבוץ דפנה בו נולד בנם השני ישעיהו. המשפחה עברה לאחר זמן מה לחולדה והצטרפה בכך למשפחתו של דב, האח הבכור של אייזיק. כאן בחולדה נולד בנם הצעיר ברוך. לא קל היה להם להשתלב בחולדה, בה רוב החברים היו בעלי רקע שונה משלהם ומבוגרים מהם.

  אייזיק עבד בחולדה במקומות שונים, בעיקר בלול, בחצרנות ובשנים האחרונות חילק את העיתונים בנאמנות ובמסירות, על אף מכאוביו הקשים. אייזיק לא נהג להתלונן, היה אופטימי ובעל חוש הומור מיוחד. הבעיות והשכול שהחיים זימנו לו גם בחולדה, לא שינו זאת. היה סבא מסור לנכדים ששמחו לבקרו ולהיות איתו, אדם שאפילו בשנותיו האחרונות, הכל כך קשות, לא הקרין מרירות, כעס או סבל.

     בן 75 היה במותו. יהא זיכרו ברוך