רונן שמעון

נולד:   5.2.1913   /   כ"ח שבט תרע"ג        

נפטר:   1.9.1994   /   כ"ה אלול  תשנ"ד      

  נולד בלבוב להוריו חנוך ורבקה ריינר – פרוינדליך. פעיל מרכזי ב"גורדוניה" לבוב. היה בהכשרה בנדבורנה ועלה ארצה בשנת 1935. איש קבוצה מסור עבד במשך השנים בעבודות שונות: בפרדס, בסיירת נוטרים בדרום, בעבודות חריש ובפלחה. אך במוסך המכונות החקלאיות ולאחר מכן במוסך הטרקטורים הביא לידי ביטוי מלא את יכולותיו הטכניות, חתירתו לידע וחוש האלתור שבו ניחן. לאחר שנים רבות במוסך, ועם חילופי הדורות חיפש פתרון בעבודות חוץ: בים המלח, במוסך של המועצה האזורית גזר, ולבסוף עבד שנים בהנהלת חשבונות בחולדה.

מזיכרונותיו של שמעון לנכדו בן המצווה:

  "גדלתי בסביבה עוינת, מקום שאת הכלבים שיסעו בנו, פחדנו ללכת בסביבות כלבים. עם חתולים אסור היה לנו לשחק, כי נגיעה בחתול משכיחה את כל לימודינו בתורה, כך נאמר לנו. היינו אפופים כל הזמן שנאה והשפלה מהסביבה. הורינו השקיעו כוחות כבירים, וממון, חסכו מפיתם כדי להקנות לנו דעת, כי רק כך יכולנו להתחרות ולהתעלות על בני הארץ.

  כדי לקבל ציון שווה לזה שקיבל תלמיד גוי, היינו צריכים לדעת יותר ולהיות משכילים יותר.... בבית הספר העממי למדתי עם גויים בכיתה של 42 תלמידים (כיתה ד' עד ז') ביניהם היינו רק שישה יהודים. מזלנו היה שבין שישה היהודים היו שני בני קצבים, שני בני סבלים (בריונים) ובזכותם יכולנו לשמור על כבודנו וגאוותנו היהודית. באחת הקטטות פתחו לי את הראש, אבל הצלחתי גם לפתוח ראשים של אחרים בקלמר וכמובן בבירור שלאחר מכן הוטלה האשמה עלינו".   

  היה אחד מראשוני הטרקטוריסטים בחולדה ועבד בעבודות חוץ, בחריש עמוק ברמאללה ובעזה. היה נוטר ואיש ביטחון, עבד בפלחה, ובמשך שנים רבות במוסך ובהנהלת חשבונות עד ימיו האחרונים. שמעון היה אוטודידקט. את העבודה במוסך למד כמעט בעצמו, והגיע בה לרמה גבוהה מאד. לא הייתה מכונה או טרקטור שלא ידע לתקן. גם את תחביבו אומנותו – אומנות העץ, למד בעצמו והגיע בה להישגים מרשימים. בכל אשר עסק, שאף להגיע לשלמות. שמעון היה איש ספר, הוא קרא הרבה ובתחומים שונים. היה עד למתרחש בארץ ובעולם והיה איש שיחה נעים ומעניין. זכורות לי סיטואציות רבות מהיכרותי רבת השנים עם שמעון והן מתחלקות לשני תחומים, הראשון העבודה במוסך. כשעבד במוסך ואני אז עושה עבודות ראשונות בגידולי שדה ובמכונות חקלאיות, היה נוהג לקרוא לי לפעמים לעזור לו בתיקון כלי כלשהו. תוך כדי עבודה, אני זוכר, הוא היה מסביר לי את הפרטים הטכניים של מה שאנחנו עושים, את מבנה המכונה ואת תפקידם של החלקים השונים. אני יכול לומר בביטחון שחלק גדול ממה שידעתי בעבודה במוסך בא לי ממנו. התחום השני שבו נפגשתי אתו היה התחום של מצוקות הפרט בחברה שלנו. שמעון היה ער מאד לבעיות הפרט. מדי פעם היה מפנה את תשומת ליבי לאדם זה או אחר שהיה שרוי במצוקה כלשהי. הוא עשה זאת מתוך דאגה כנה ואמיתית ועל כך הערכתי אותו מאד.

בן 81 היה במותו. יהא זיכרו ברוך