רמרז (צ'ום) שלמה

נולד :   11.3.1911    /   י"ג שבט תרע"א

נפטר :  25.11.1988   /  י"ז כסלו תשמ"ט

נולד במסיצישקה שבפולין – גליציה. למד רפואה במשך שנה אחת במילנו איטליה. הפסיק לימודיו ועלה כחלוץ לחולדה. עבד בפרדס ועם המעבר לנקודה החדשה הקים את הלול. במלחמת השחרור נפצע קשה ואיבד את רגלו. בחולדה היה פעיל כגזבר, מרכז קניות ועבד בהנהלת חשבונות. בשנותיו האחרונות עבד ב'איחוד' בתל-אביב במחלקה לסטטיסטיקה.

לזכרו של שלמה

עם לכתו של שלמה מאיתנו, נלקחה ממני תקופת חיים ארוכה. אני מכירה את שלמה מאז היותי נערה. אנו בני עיר אחת ואפילו בני אותה שכונה. נכנסתי לתנועת הנוער "גורדוניה" כאשר שלמה כבר מילא בה תפקיד של מדריך ספורט. שלמה היה אהוד מאד בתנועה ותרם רבות מאישיותו. בבואנו לחולדה היינו – בנק ואני – בקשרים הדוקים עם שלמה ומניה. הייתה ידידות עמוקה בין שתי המשפחות. כאשר בנק נפטר ואחר כך מניה, נשארנו שלמה ואני ותמיד העלינו זיכרונות מימים עברו. כאשר שלמה עבר לגור בכפר גלעדי ליד ביתו ורדה דיברנו הרבה בטלפון. שלמה היה מרוצה מאד בתקופה בה שהה בכפר גלעדי. נהנה מהנכדים שבאו הרבה לבקרו, ומהיחס והטיפול המסור של ורדה ובעלה.

  כאשר ביקרנו אותו בכפר גלעדי יחד עם עדנה וזאבי, שלמה שמח מאד לראותנו, העלה זיכרונות מהתקופה בה זאבי ויאיר בנו היו ילדים. למרות ששלמה שמח להיות בכפר גלעדי, סיפר שהוא מתגעגע לחברים בחולדה. עם מותו של שלמה נלקח ממני חבר וידיד קרוב. תנחומים למשפחה ושלא תדעו עוד צער,

הניה סים   

כמה מילות פרידה לחבר טוב ומיטיב

את שלמה ז"ל הכרתי מקרוב כי יצא לנו לעבוד יחד כמה שנים (1941-1938) בפרדסי "יכין" (מה שנקרא 1000 דונם). כידוע היה שלמה אדם רציני ומהימן, בעל השכלה רחבה, חברותי מאד, שנון, פיקח ובעל הומור טוב. בהפסקת מנוחה בעבודה, יכולת להיות בטוח שתשמע ממנו איזו אמרת כנף, הברקה קולעת או סתם סיפור פיקנטי... גם בענייני דיומא הייתה לו תמיד ראייה עצמאית ומגובשת.

אחרי ששלמה נפצע בתאונת נשק ואיבד חלק מרגלו (בימי מלחמת העצמאות) הוא עבר טראומה חזקה ולקח לו פרק זמן די ממושך עד שהשלים עם המצב החדש. רק אז הסתבר שהוא אדם חזק, בעל תושייה עם רצון עז לחיים שלמים. מתוך עצמו השכיל והצליח לגלות כוחות נפש מתאימים שעזרו לו להשתקם ולחזור לחיים מלאי תוכן ויוזמה.                                 ראשית בשטח העבודה. גם קודם הוא היה אדם פעיל וחרוץ, ונעים הליכות, אולם כעת הוא ממש התעלה על עצמו. אם זה בעבודתו בהנהלת חשבונות או בפעילותו בתנועה הקיבוצית, בכול דבר שעשה ראה ברכה והתבלט לטובה בכושר התפישה שלו, בחריצותו ודבקותו. הוא כאילו נולד מחדש.

  גם בשטח החברתי חל בו שינוי גדול לטובה. אם קודם היה נעים להימצא בחברתו, כעת זה נעשה נעים מאד, ממש חוויה! תכונותיו, כגון: חברות טובה, התחשבות בזולת, עזרה לחבר בעצב ובמילת עידוד קיבלו עכשיו התעמקות והתחזקות ונעשו מרכיב דומיננטי מהתנהגותו והתייחסותו לסובבים אותו.

  אישית הנני זוכר לו לטובה (בין היתר) את השנים בהן פעלתי כמתנדב במשרד הקליטה בראשון לציון. שלמה שעבד אז בתק"ם היה מסיע אותי בוקר בוקר עד צומת בית דגן ובחזרה הביתה בגמר עבודתי. ניכר היה בשלמה שכאשר עשה למישהו איזו טובה או שירות נהנה מזה לא פחות מאשר האדם הנעזר על ידו. כול מה שעשה נעשה על ידו ברוח טובה, בנפש חפצה, ללא התנשאות ולא על מנת לקבל פרס.

  קשה מאד היה לכול מכיריו ומוקיריו לראותו מתחבט, מקוצר נשימה ומתחלואים שונים בשנים האחרונות. אולם ממזגו הטוב, מחיוכו הנעים, משיח ושיג שלו וייחסו החם לכול אחד, מזה הוא לא נפרד עד רגעיו האחרונים.

יונה בלבן