נולדה:   29.9.1908   /   ד' תשרי תרס"ט    

נפטרה:   29.12.1997   /   ל' כסלו תשנ"ח   

  הדסה נולדה בעיר סקאלט שבמחוז טרנופול בגליציה, להוריה יעקב ודינה כץ. בנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער "גורדוניה" והייתה בין ראשוני חבריה בעירה. עלתה לישראל באוקטובר 1933 והגיעה לחולדה עם קבוצת "שחריה"-"גורדוניה" ג' ממגדל ביוני 1934.   עם בואה לחולדה נקבעה כמטפלת תינוקות ועבדה כשנה בבית החולים "הדסה" כדי ללמוד את המקצוע. אחר כך שבה לקבוצה ועבדה שנים מספר בבית התינוקות, ויחד איתם יצאה ל"פליטות" בנען במאורעות 1936. במרוצת השנים עבדה בטיפול בילדים, במטבח ולבסוף במחסן הבגדים. בשנת 1943, לאחר חיפוש הנשק בחולדה, נאסר בעלה יוסף-יוסק פולקמן-שטיינהאוז, כאחד מחברי ההנהלה, נשפט ונדון לשנתיים מאסר ביחד עם חבריו. יוסק ישב במגרש הרוסים שבירושלים יחד עם שאר חברי חולדה שנאסרו ביום החיפוש עצמו ולאחר מכן. הדסה, בליווי שני ילדיה – עמוס ודינה ביקרה אותו כאשר הותר להם להיפגש. בתקופת המאסר הורע מצבו הבריאותי של יוסק. עם שחרורו חזר לביתו ונולד להם ילד נוסף – יענקל'ה. חודשים ספורים לאחר מכן חלה יוסף ונפטר בשנת 1946. הדסה נותרה אלמנה צעירה. הייתה מעורבת בחיים הקיבוציים, אך את עיקר מרצה ומאמציה הקדישה לילדיה ולבני משפחתה.

בת 89 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך

על הדסה

   הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה. בשנת 1942, במה שצ'רצ'יל הגדיר כ"שעתם הגדולה ביותר" כאשר הוורמאכט כבש יעד אחר יעד, לכאורה בלי יכולת מצד בנות הברית לעצור אותם. העלייה לארץ ישראל נפסקה ולא היה נוער שניתן להעלותו ארצה. אז נפלו על הרעיון לגייס נוער ישראלי ולארגן מתוכו חברת נוער במתכונת של חברת נוער כפי שהיה ידוע. נרשמו ילדים וילדות בגיל 15 עד 17, מתוך משפחות במצוקה, משפחות חד-הוריות. בדקו את התיקים ואלה שהביעו רצון ונכונות נשלחו למחנות הכנה לבדוק התאמתם לעבודה בקיבוצים. קבוצת חולדה, שהייתה זקוקה לידיים עובדות, זכתה לקבל חברת נוער כזו של צברים תוססים, בחלקם ללא השכלה מספקת. התנאי היה שיכון חברת הנוער בבתים. היה צורך להרכיב צוות מטפלים לחברה זו. במרכז הדאגה היה הצורך למצוא "אם בית" שתהיה ממונה על הצרכים האישיים ועל הבריאות של הנערים והנערות, לקבל ציוד מהלשכה כדי להלבישם ובכלל למלא את תפקיד האם לכל דבר. נבחרה הדסה, שלמעשה התכוונה להיות מטפלת בגיל הרך. אבל היא התמסרה לתפקיד "אם הבית" באהבה ובדאגה, בעיקר בענייני בריאות. התנאים בחולדה היו אז בכי רע, התפריט היה דל והדאגה לענייני בריאות הייתה משימה לא קלה, נוסף לעניינים חברתיים שהעמידו את הדסה בפני הצורך לפתור בעיות חדשות לבקרים. הדסה מילאה את תפקידה במסירות אין קץ. (ויעידו על כך ביטויי ההערצה אשר מרעיפים עליה עד היום הזה, למרות שחניכיה פזורים היום במקומות שונים. 1998). הקשר אל הדסה היה הרבה יותר חזק מאשר היחס אשר גילו רבים שהתחנכו בחולדה במרוצת השנים. למרות התנאים הקשים התקופה בחולדה זכורה לטובה וזה הודות לטיפולה של הדסה. על זה אני יכול להעיד שהייתי מדריך של שתי חברות נוער ועבדתי בשיתוף עם הדסה תקופה ממושכת. לסיום אני מעז לומר שהאסון שפקד את הדסה בא עליה כרעם ביום בהיר, הדסה מיצתה את עצמה בטיפולה בחברות נוער ולעולם לא חזרה עוד להיות מה שהייתה.

  לא מזמן קראנו מכתב שכתבה חניכה שלה בעבר לפני חמישים שנה ויותר. אינני מאמין שמכתב דומה התקבל או יתקבל מאחד ממאות מחניכי חולדה. הדסה נשארה עד סוף ימיה אותה חלוצה במובן היפה של המילה, שהשירות למען הכלל ושלילת הצרכים האישיים הייתה נורמה.

יוחנן הנדל