שחורי דבורה
נולדה: 2.2.1909 / י"א שבט תרס"ט
נפטרה: 1.7.2002 / כ"א תמוז תשס"ב
דבורה נולדה ליצחק ובלומה בוקשטיין בוורשה, פולין, בפברואר 1909. במשפחה היו ארבעה אחים וארבע אחיות. דבורה הייתה השביעית ברשימה. לאביה היה בית מסחר לכלי עבודה והמשפחה הייתה מבוססת. אחיה הגדולים נסעו בתחילת המאה לארה"ב ואוסטרליה ולשם הביאו בהדרגה את שאר האחים והאחיות. רק אחות אחת, חנה, שנישאה והייתה לה כבר ילדה, נשארה בפולין ונספתה שם עם משפחתה. ההורים הגיעו אף הם לארה"ב. דבורה תפגוש אותם עוד פעם אחת ב-1956 כאשר תפליג לארה"ב לפגוש בהם ובכל שאר בני המשפחה המפוזרים בין דטרויט ללוס אנגלס.
את לימודיה בפולין עשתה תחילה באמצעות מורים פרטיים ולימוד במנזר עד שהתפנה מקום בבית ספר יהודי. גימנסיה יהודית לא הייתה בעירה, ולזאת הפולנית לא קיבלו יהודים, והיא נאלצה לנסוע ללמוד בעיר אחרת. כל השנים סבלה מאנטישמיות, זה כנראה היה חלק מהמניע שגרם לה להתחבר לפעילות ציונית ובעקבותיה בשנת 1933 הגשימה את רצונה לעלות ארצה והצטרפה לגרעין "גורדוניה" במגדל ומשם המשיכה לחולדה בשנת 1934.
את מאיר הכירה ב- 1928 במהלך ועידת גורדונה בלבוב. הם ימשיכו להתכתב עד הפגישה המחודשת במגדל.
בשנים הראשונות היא סבלה יחד עם כל חברי הקיבוץ מתנאי מגורים קשים, מהבוץ ומהמגורים באוהל, ממחסור במים ומזון, מתנאים סניטרים גרועים, ממחלות והחשש מהתנכלות ערבים. ביתה נעמי נולדה ב- 1935 ונמנתה על עשרת הילדים הראשונים של חולדה. בשנת 1936 עם פרוץ המאורעות הוצאו הילדים לנען מסיבות ביטחוניות ושהו מחוץ לחולדה במשך כשלושה חודשים. בשנת 1938 עברו החברים לנקודה החדשה. לדברי דבורה הם חיו עם מזוודה ועברו מחדר לחדר עד שהתמקמו בבית הגדול בקומה השנייה.
עבודתה הראשונה הייתה בלול האפרוחים ומשם עברה לתפקיד מטפלת בבית התינוקות, תפקיד אותו אהבה מאד ובו השקיעה את כל מרצה ואת כל שעות היממה. בשלב מסוים, לדבריה בגלל קנאה ואינטריגות היא הועברה מתפקידה ובעקבות זאת לקחה חופשה של 6 שבועות בהם התקבלה לעבוד בבית חולים לתינוקות של ויצו בצפת ותוך זמן קצר הפכה לסגנית אחות ראשית וציערה את מעסיקיה כאשר קמה ועזבה, חזרה לקיבוץ, חזרה למשפחה ולנעמי בת השנתיים.
בשנים הבאות המשיכה לעבוד בבתי הילדים ואח"כ כנגד רצונה כמחסנאית ותופרת. עם השנים גברו תסכוליה בשל חוסר היכולת להשפיע ולהתקדם הן בעבודה והן בהחלטות חברתיות. בשנת 1951 קמה ועזבה את חולדה עם מאיר והילדים והמשפחה התמקמה ברמת גן.
החיים בעיר לא היו קלים. הייתה תקופת צנע. מאיר עבד כשכיר בהסתדרות ובערבים עסק בהוראת הנהלת חשבונות. דבורה עבדה כמורה לתפירה. נעמי סיימה תיכון בעיר, שרות בנח"ל בחולדה(!) ולימודי אדריכלות בטכניון. אני חזרתי לחולדה עד סיום ביה"ס העממי ואח"כ חזרתי לרמת גן.
השנים הקשות החלו ב -1969 כאשר מאיר לקה לראשונה באירוע מוחי. עד פטירתו ב- 1982 הייתה דבורה עסוקה בטיפול בו. המכה הבאה הייתה פטירתה של נעמי מלוקמיה בגיל 58. נעמי נקברה בחולדה ב-1993. השנים הבאות היו מלאות געגועים לתקופת הקיבוץ ואולי לצעירות בכלל, כולל ייסורי מצפון על כך שעקרה את משפחתה מהסביבה שאהבו. נושא חולדה ואנשיה לא ירד מהפרק בכל ביקורי אצלה.
החל משנת 1995 לאחר סידרת נפילות ואשפוזים שבעקבותיהם, היא טופלה ע"י פיליפינית מסורה שהייתה איתה עד רגעי פטירתה. בשנותיה האחרונות הייתה מרותקת לכיסא גלגלים ולבית. בהמשך סבלה מאירוע מוחי קל שלא גרם נזק גופני אך שיפר את אופן הסתכלותה על החיים והפך אותה לפתע מאדם מר נפש לאדם מרוצה ומשלים.
ב- 1998 זמן קצר לפני האירוע המוחי, עוד הספיקה לחבר מכתב לנכדים ובו פרוט רב של שנותיה בפולין ושנותיה הראשונות בקיבוץ. הרבה מהכתוב כאן מבוסס על מכתבה זה.
דבורה נקברה בחולדה, לפי בקשתה, לצידו של מאיר.
אהוד שחורי
בת 93 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך