עם פרוץ מלחמת העצמאות ניתקו הכוחות הערביים את הדרכים, היכן שיכלו, בכול רחבי הארץ. הדרך הראשית לירושלים, לב האומה, נותקה ברמלה, והכוחות הערביים שלטו עליה. חולדה מצאה את עצמה כישוב הקרוב ביותר לירושלים אשר יש אליו קשר ישיר ממרכז הארץ – תל אביב. וכך היו מגיעים לחולדה מכוניות וחיילים, מתארגנים לשיירה ויוצאים מכאן בדרך המסוכנת להביא תגבורת ואספקה לירושלים הנצורה.
  חולדה עצמה – ישוב בן כ- 250 תושבים, ביניהם כ- 80 ילדים, שהמבוגרת ביניהם בת 13. בצריפים התגוררה מחלקת פלמ"ח אשר תגברה את הישוב וליוותה שיירות בדרכים מתחילת שנת 1948.  
  בסוף מרץ 48 יצאה מחולדה שיירה גדולה לירושלים, היא הותקפה ליד אנדרטת חיל ההנדסה. בקרב  נהרגו 19 לוחמי פלמ"ח והם קבורים בבית העלמין שלנו. כתוצאה ישירה שונתה הטקטיקה וכוחות "ההגנה" החלו במבצע "נחשון" בו נכבשו שטחים וישובים, הראשון שביניהם היה ח'ולדה הערבית, היא משמר דוד של היום.  
  עם הכרזת העצמאות ב- 14 למאי החלה פלישת צבאות מדינות ערב לשטח מדינת ישראל. הצבא הירדני תפס את מתחם לטרון, הצבא המצרי פלש מדרום, ומטוסיו הפציצו נקודות יהודיות, ביניהן את העיר תל אביב. בחולדה העריכו שהאויב הפולש יבין את חשיבותו האסטרטגית כך שהקיבוץ עצמו נערך לקרב, נחפרו שוחות מדופנות בפחי ברזל, בצורת זיג זג, אך ללא כיסוי מלמעלה, במקומות מרכזיים – ליד בתי הילדים, באזור בית הספר ("מתחם לוטם"), ליד מקומות העבודה, וכמובן ליד חדר האוכל. הילדים תורגלו בכניסה מהירה לשוחות, וכול אחד ידע לאיזו מהן לרוץ בשעת הצורך, עם חבילת ציוד קטנה שהוכנה מראש. ליד בית התינוקות והגן נחפרו באדמה שני מקלטים אשר הכיסוי העליון שלהם היה מקרשים, פחים ואדמה, והם דמו יותר לבונקרים. עדר הפרות הוצא מחולדה למקום בטוח יותר.
  ביום ב' 24.5.1948 הגיעה לחולדה חטיבה 7 והתארגנה לקראת התקפה על מתחם לטרון. מטה החטיבה  התמקם  בבית ספר שבנייתו טרם הושלמה, ועד היום הוא קרוי בפינו – "בית הפלמ"ח". הימצאותם של כוחות הצבא בחולדה לא נעלמה מעיני האויב.
  ביום ג'- 25.5.1948 הפציצו מטוסים מצריים לראשונה את חולדה. ביום ד' – 26.5.  הפציצו ארבעה מטוסים מצריים את הקיבוץ. לאחר הפצצות הגיע תור הירי במקלעים. אחות הקיבוץ- מרים סלפטר – במדיה הלבנים, רצה מהמרפאה הישנה דרך חדר האוכל לצריף שליד המזכירות הישנה, בו גרו הוריה הזקנים, כדי לקחתם לשוחה. בדרך השיגוה כדורי מטוס והיא נפגעה ומתה. בת 46 הייתה בנופלה. הילדים קיבלו הוראה חדשה וחד-משמעית: לא יוצאים לשוחות בתחתונים וגופיה, שהם לבנים ובולטים בשטח! למחרת, יום ה', המשיכו התקפות האוויר המצריות ובינתיים התנהלו דיונים קדחתניים בין אנשי חולדה למפקדי הצבא באזור בשאלה האם להשאיר או להוציא את הילדים והנשים מהמקום. הדעות היו חלוקות, בעיקר בנושא ההשפעה הפסיכולוגית שעלולה להיות לכך על החברים ומגיני המקום.  
אך ההחלטה נפלה ואושרה באסיפת חרום – להוציא למחרת בבוקר את הילדים עד כיתה א' מהמקום.
  יום שישי – 28.5.1948 – שעה 0800 בבוקר – הילדים מבית התינוקות (היום בית העץ הדו-קומתי) ומבית הטווס (הבית שליד כביש הכניסה, מול גן סיגלית), ביחד עם אימהותיהם ונשים הרות, מועלים על שני אוטובוסים בדרך לתל אביב. לבתים שהתרוקנו אמורים לעבור ילדי בית הספר, מאחר ששני המקלטים היחידים נמצאים בסמוך להם. כעבור 15 דקות מגיחים מטוסי האויב ומפציצים את מגדל המים. הם מחטיאים אותו ופוגעים בבית התינוקות שזה עתה פונה מיושביו! הפגיעה ישירה, הבית נהרס לחלוטין ועמו המקלט הסמוך, שכיסויו לא עמד בפני הפצצות. את עשן השריפה והאבק שהיתמר לשמים ראו הנוסעים באוטובוסים שהגיעו עד מזכרת בתיה. קרה כאן נס כפול – הילדים הוצאו מבית התינוקות בזמן, והגדולים יותר טרם נכנסו אליו! עתה לא חיכו לנס נוסף. מיד הוחלט להוציא את כול הילדים והאימהות מחולדה וכולם עברו לתל אביב, לפליטות שנמשכה כארבעה חודשים.
  אך נס נוסף לא קרה! שישה גלי התקפות ירדו על חולדה באותו היום, בגל השלישי הופצץ אזור סככת הטרקטורים, אחד מהם נדלק והחל לבעור, אך הצליחו להצילו. המטוסים הגיחו בפעם הרביעית ובשוחה סמוכה מצאו מקלט מספר חברים, ביניהם אשר הלפרין, אשר נפגע מהדף הפצצה ומת בשוחה. בן 37 היה בנופלו. בשעות אחר הצהריים נטמן בבית העלמין בעוד המטוסים המצריים ממשיכים במלאכת ההרס.
הפצצות מטוסי האויב המשיכו ביומיים הבאים ונפסקו רק ב- 5.6.48.5.
  וכך סיכם זאת אריה (לונק) אבנון בכתב בסמוך לאירועים: "... ראינו שהאווירון – עם כול היותו נשק רצחני – אין בכוחו להשמיד את הכול... והאדם מסוגל להתגבר על הסבל הפסיכולוגי ולאט לאט להסתגל גם לזוועה המעופפת. בסיכום - במבחן החיים עמדו חברי חולדה בכבוד – החיים נמשכו, הקציר והבציר, והעבודות החקלאיות ביחד עם מלאכת שיקום ובנייה אינטנסיבית, אליה נרתמו החברים עם עזרה מבחוץ, בעיקר בנושא שיקום המבנים".
לקראת ראש השנה החלו הילדים לחזור מתל אביב ולאחר מכן האימהות עם ילדיהן הקטנים.
 
                                                                                                                           אמוץ פלג