מגיפת הטיפוס

  השנה 1935, חברי גורדוניה – ביער חולדה.

  בבת  אחת, פרצה מגיפת טיפוס ו- 44 איש חלו, 35 חברים ו- 9 אורחים. מדי   

  יום נכנסו אמבולנסים של מד"א והצלב האדום ולקחו חולים לבתי חולים

  בירושלים ובתל אביב.

  המגיפה השתוללה משבוע לאחר חג שבועות ועד סוכות. כחצי שנה חלפה עד  

  שהמבריאים חזרו הביתה. חיי הקבוצה כמעט שותקו. ההשערה הייתה  

  שהגורם למגיפה היו מי הבאר הערבית – באר שחם, שהייתה מקור המים

  לשתיה כמו לכול הצרכים האחרים..

  שלושה חברים שילמו בחייהם: מיכאל מסינג, מאיר רוזנר ויצחק לדר, וחלוצה

  שבאה לעזרת חולדה, נדבקה במחלה ונפטרה - הדסה בלטמן.                     

  מרפאת חולדה הוקדשה לזכרם של החברים, וחדי העין יראו מעל הדלת לוח

  שיש עם שמותיהם.

  הטראומה היתה גדולה אך רוח החברים לא נשברה. הם הרגישו שהגורל

  חיזק את הקשר שלהם לחולדה וראו ביתר שאת את ייעודם במקום, כאילו

  נכרתה ברית דמים עם החצר שביער.

  בשנת 1944 פרצה המחלה שוב וגבתה את חייהם של שני חברים נוספים.