כדורסל – מרכז החיים החברתיים

"הכדורסל" היה עניין מרכזי שבעטיו הפכה חולדה לשם דבר.

תחילתו, מגרש עפר, ללא תאורה, בתחילת שנות ה – 50. לאחר מאמץ שכלל גיוסים רבים להם היו שותפים גם הילדים – נבנה משטח בטון והמגרש הואר.

לכאן, בכל יום, לאחר שעות הלימודים ובערב – ומדי שבת, הגיעו רוב ילדי בית-הספר ובילו עליו שעות מידי יום. לאט לאט שופרה רמת השחקנים, נרשמנו לליגות הנערים והבוגרים והתוצאות לא אחרו לבוא.

ב– 1959 הגיעו למקום רביעי בארץ בנוער "הפועל" עד גיל 16. הקבוצה הבוגרת הגיעה לליגה השנייה בארץ והכול על טהרת כישרונות וכוחות מקומיים בלבד.

הגיעו לכאן גם כוכבי הפועל תל-אביב בראשות עמי שלף ז"ל (אבא של גור), רמי גוט ואחרים. הפועל ירושלים הייתה יריב קבוע, המשחקים באולמה הביתי הישן היו תמיד חמים ומותחים.

המשחקים בחולדה נערכו בדרך כלל בלילות שבת וקהל האוהדים הנאמן כלל לא רק את אנשי המקום אלא גם אוהדים רבים מהסביבה הקרובה.

לאחר מלחמת ששת הימים, עם נפילתו של מיכה היימן ז"ל, שהיה שחקן הציר של הקבוצה – נקראה קבוצת הבוגרים על שמו "הפועל מיכה חולדה".

לאחר מלחמת יום הכיפורים, עם נפילתו של צביקה צימר ז"ל, שלמד את יסודות המשחק בחולדה, וזכה להגיע לנבחרת הנוער של ישראל לצד מוטי ארואסטי ומיקי ברקוביץ, נקראה קבוצת הנערים "הפועל צביקה חולדה".

המגרש עדיין קיים ומשמש היום (2005) בעיקר... את התאילנדים לכדורגל, כדורעף ולתליית כביסה.

ובעיקר ממתין לצעירים אשר יחדשו את ימיו כקדם.