עם פרוץ המאורעות ב- 1936 נסגרו כול המחצבות שהיו בשליטתם של הערבים ולא היו אבנים לסלילת כבישים ולצרכים אחרים. באו מומחים וקבעו שיש אבן מתאימה ביער חולדה וצריך לפתוח מחצבה. היכן היא הייתה? במורד המזרחי של היער, לא רחוק מ"הבאר העמוקה" אשר שרידיה נמצאים בשולי היער ומשולטים. נמצא מומחה לחציבה, יש סברה שהיה זה יצחק שדה, שהיה מומחה בחציבת אבנים. חברי חולדה ביחד עם חברים מנען התחילו לחצוב אבנים. "העבודה הייתה קשה. עבודה עם "בַלַמינה" (מוט פלדה המשמש בחציבה, להזזת אבנים ומציאת גידים באבן), עשיית חורים באבן או פיצוץ האבנים בפטיש גדול לאבנים יותר קטנות, זה לא היה קל. אפשר היה להכות בפטיש ולפורר את האבן. השקעת כוחות ולא יצא כלום. היו צריכים למצוא את הגיד של האבן, להכות בפטיש במקום הנכון ואז האבן הייתה נבקעת לחתיכות מתאימות. גם להעמיס את האבנים על האוטו זה לא היה פשוט. נכנסנו לעבודה והיה כבר צוות מאומן. אחר כך עברנו לפיצוצים וזה הגביר את קצב אספקת האבנים. זמן מה סיפקנו אבן, כאשר הישוב היה זקוק לה, וכדי לשבור את החרם הערבי. זה גם נתן עבודה ופרנסה לקבוצה".

  לאחר מספר שנים, משנגמר החרם הערבי, הופסקה עבודת החציבה ומה שנותר הוא מעין מכתש גדול עם קיר בגובה של כ- 10 מ'. במשך שנים שימש המקום כאחת האטרקציות לטיול ביער וגם כמטווח מאולתר לירי בכלי נשק.