מסיפורי המקום - הטיפוס בחולדה – קיץ 1935

להלן תוספות על נושא מגפת הטיפוס בעיקר מראיון שערך אריה (לונק) אבנון עם ישראל בירנבוים בארכיון חולדה בשנת 1981. מספר ישראל:
"על הנפטר הראשון, מאיר רוזנר, שמעתי בתל אביב ממוטל'ה דיסטנפלד וזלמן פלג שהגיעו מחולדה והודיעו שיש עוד חולים רבים ויש למצוא עבורם בית חולים. אני הייתי מרכז חוץ, לקחתי אמבולנס ונסעתי לחולדה לקחת 2 חולים לאשפוז. בשער הראשי חיכה לי עויזר חולדאי, יש הסגר ואין כניסה. סע לירושלים ואולי תמצא שם מקום לאשפוז. הגעתי ברכבת אחר הצהריים, כל המקומות כבר היו סגורים ומה אעשה? הלכתי למסעדה הקואופרטיבית וישבתי שם בפינה. נכנס אברהם הרצפלד, מה אתה יושב ככה? אני מספר לו ושואל מה לעשות? והוא היה צריך בכלל לנסוע לאגם החולה עם יהושע חנקין, לראות אדמות. אז הוא יוצא ואומר לחנקין אני לא יכול לנסוע, אני צריך להציל נפשות! והלכנו יחד מבית חולים אחד לשני, "ביקור חולים", "שערי צדק" והצלחנו לקבל שני מקומות אשפוז. נסעתי באמבולנס לחולדה, לקחתי את שלמה (צ'ום) רמרז ואת תלה בירנבוים וחזרה לירושלים. מגיעים וצ'ום לא יורד, מה יש? קודם שאדאג לו לשתי קופסאות סיגריות. הנהג הלווה לי 5 גרוש, קניתי והוא ירד. מקום לינה לא מצאתי, כולם פחדו שאדביק אותם בטיפוס, אז מצאתי מיטה בפרוזדור ב"ביקור חולים". בסופו של דבר נשארתי כשישה שבועות בירושלים. תלה ריחפה בין חיים ומוות ויצאה מזה, מיכאל מסינג נפטר, החבר השני. לצ'ום היה צריך מנות דם ולא נמצא תורם מתאים. הבאתי אפילו את אנשי מעלה החמישה שישבו אז בקרית ענבים ובסופו של דבר מצאנו תורם והוא ניצל. למי שהבריא סידרנו שני מקומות בבית ההבראה "ארזה" במוצא ושכרנו דירה בבית וגן, שם החלימו החולים היותר קלים. פרידה פרימס הייתה אם הבית.
ביום שישי אחד מזעיקים אותי ל"ביקור חולים", הביאו את יצחק (דז'ונק) לדר ישר ממקום עבודתו בסריס (שורש) לבית החולים וכעבור שעתיים הוא נפטר. אנשי בית החולים תכננו לקבור אותו במוצאי שבת בהר הזיתים. הרופאים ראו הכרח לנתח אותו כדי ללמוד על סוג המחלה הקטלנית, אך זה מוסד חרדי. התארגנה מיד משלחת של רופאים ואני איתם והלכנו לרב קוק שהיה הרב הראשי בעיר. הוא עשה עלי רושם עצום, אך כשסיפרנו לו מה בקשתנו אמר, קינדערלאך, אם אני אאשר לכם ביום ראשון יופיעו מודעות בכול העיר שהליטבק הזה (אני) הסכים לנתח מתים!! מה עושים? הלכתי למזכיר מועצת פועלי ירושלים – ראובן שרייבמן-שרי לטכס עצה. הוא אומר, אל תדאג, נארגן אנשים ונוציא את הגופה! וכך היה. הוא אירגן אנשים, הלכנו לבית החולים, במסווה של עריכת קידוש לשבת נכנסנו לבית החולים ויצאנו עם גופתו של יצחק לדר שהועברה לבית החולים "שערי צדק", ובתחילת השבוע ידעו על סוג המחלה והטיפול הדרוש. יצחק לדר נפטר ב- 30.6.1935 ונקבר יחד עם חבריו, מאיר רוזנר ומיכאל מסינג, ביער חולדה. כעבור מספר שבועות נפטרה מטיפוס גם הדסה בלטמן מגרעין "במעלה" שבאה לעזרה, נדבקה במחלה ומתה.

בסך הכול חלו כ- 40 איש ואישה מחברי המשק, כמחצית האוכלוסייה, לקח כחצי שנה עד שחזרו כולם הביתה ולסדר היום הרגיל. לא כולם עמדו בלחץ וידעו איך להתנהג, להושיט עזרה, להמשיך לתפקד, והיו שניצלו את האמבולנסים כדי לצאת ממקום המגיפה שלא על מנת לחזור. מגפת הטיפוס גרמה למשבר חברתי גדול.

הביא לדפוס וערך קלות – אמוץ פלג, ארכיון חולדה, פברואר 2015