נולד :    13.6.1905  /  י' תמוז תרס"ה

נפטר :  17.11.1988  /  ח' כסלו תשמ"ט

  עלה ארצה עם הקבוצה הראשונה בשנת 1929 ולחולדה הגיע מחדרה בשנת 1931. מראשית ימיו בארץ כיהן בהנהלתה של הקבוצה והיה נציגה כלפי חוץ.   עסק בעיקר בשני תחומים: כספים ובנייה. בתקופת הקבוצה ביער הרצל היה הסמכות הבולטת בענייני הטיפול בהתיישבות והמעבר לנקודה החדשה.

  שנים רבות שימש כגזבר, בתקופות הקשות ביותר. בצד עבודתו בגזברות נכנס לענייני הבנייה. היה מבוני הנקודה החדשה, שיכון ותיקים, בריכת השחייה, בית הרצל ולבסוף הארכיון. למרות שלא זכה להשכלה גבוהה, ניהל עניינים גדולים בהצלחה. ישראל נודע בשני תארים שהגדירו את אישיותו, פועלו ומקומו בקבוצה – "דג'אג'ו", מי שדואג ומסדר בפולנית וה"מוכתר", משום שהיה שנים נציג חולדה כלפי שלטונות המנדט הבריטי. במשך קרוב לשנתיים ישב במאסר בכלא המנדט הבריטי בירושלים, כאחד מנאשמי חולדה לאחר חיפוש הנשק בשנת 1943. תקופה שהייתה טראומטית וקשה לאדם פעלתני כמוהו. עם שחרורו מהכלא חזר לחיי הקבוצה  והתמסר לנושאים האהובים עליו- כספים, ייצוג ובנייה.  בשנים האחרונות לחייו עבד בארכיון.  

בן 83 היה במותו. יהא זיכרו ברוך

אחי ישראל ז"ל צעיר ממני בשבע שנים, אבל נדמה לי שנולדנו תאומים. השפעתו עלי הייתה למעלה מהמשוער. הוא בעל היוזמה בפעולה או במשחקי הילדים, חביב המשפחה, מפונק שהכול משתדלים למלא את רצונו, בעל מוח ותפישה חדה. ישראל ניחן בכישרון מסחרי כמעט מלידה. כבר בילדותו היה מוביל שיירות של רכבות שהובילו תבואה ליצוא בעיקר לאוסטריה הרעבה, וזה ברישיון מהממשלה.                                    ישראל הצטרף לגורדוניה" כיוון שהיה חבר "צעירי ציון" וה"התאחדות". בתנועה היה גם חברו הטוב מנעוריו ועד זקנה של פנחס לבון וביחד למדו ב"חדר" אצל אביו של פנחס, רב יוסי לוביאניקר, שהיה גם רבם של בני האדמו"ר מקופיציניץ. תלמידי ר' יוסי לא באו אליו כלאחר יד, מי שלא עמד בבחינה לא נתקבל. ישראל היה בעל תפישה מהירה וחדה וכך התקבל לחדר. כשהצטרף לתנועה הלך כמובן אחרי חברו פנחס לוביאניקר.

על ישראל

נעקרה מתוכנו דמות מיוחדת במינה, כול כולה מכורה לבנייה. מראשית ימיו בארץ עסק בשם הקבוצה בשני תחומים: כספים ובנייה. עוד בדרך ארצה, באניה, נבחר לגזבר הקבוצה. על בירנבוים אפשר לומר שהוא יצר לו תפישה קבוצתית בדרך עצמאית ונכונה על פי גישתו הבלתי אמצעית. בצד הגזברות, נכנס האיש לאט לאט לעסקי הבניין והבנייה בכלל. משא ומתן עם משפחת טייבר על עצים לבנייה, קשיים בהחזר החובות כבר אז... אחרי הגזברות ריכוז חוץ. המגע עם הרבה אישים חשובים אשר יכלו לקבוע את גורלנו, משא ומתן על הלוואות, על תקציבים, על קידום ענייני המקום, הן בחדרה ואחר כך בחולדה מספיקות לפרנס כמה אנשים בכאב ראש ובדאגות קשות.

הישג נכבד ראשון היה לו עם חתימת החוזה עם יוסף וויץ בדבר כניסתנו לחולדה, לשם שיקום המקום בחורבנו בתרפ"ט. בתקופת חיינו במשך שבע שנים ביער הרצל, בנקודה הישנה, היה בירנבוים הסמכות הבולטת בענייני הטיפול בהתיישבות המתקרבת, וזאת בנוסף לדאגות השוטפות של קבוצתנו בנקודה הישנה. כמובן שההישג העיקרי בחייו נחשב מפעל ההתיישבות ב- 1937. אדם בן 32 עומד ונואם נאום חגיגי ביום העלייה על הקרקע. מנהיגים דגולים של הדור ההוא הכירוהו והוקירוהו מאד. ד"ר רופין, מנחם אוסישקין, אלכסנדר גרנות, יוסף וויץ, מהנדסי הסוכנות, פיקרד הגיאולוג, הרצפלד ומי לא.  לא חסר האיש טראומה נוראה של מאסר וישיבה כשנתיים בבית הסוהר לאחר חיפוש הנשק בחולדה על ידי המנדט הבריטי. איש פעלתני כזה רותק בכוח הנסיבות לישיבה בכלא, באפס מעשה וזהו עונש קשה במיוחד בשבילו. בערוב ימיו עבד בארכיון במשך כ- 8 שנים במסירות ובנאמנות.   

אריה אבנון