בלבן שפרינצה

נולדה :   25.9.1915   /   י"ז תשרי תרע"ו             

נפטרה :   26.2.2006   /   כ"ח שבט תשס"ו    

  כשחושבים על שפרינצה חושבים על אהבה, טוב לב, שקט נפשי, חום – הרבה חום, וסופרן צלול ויפהפה.

  כל תולדות 90 שנותיה, שנות חייה ועשייתה בחולדה כולם שזורים בתכונות הנפלאות האלה.

  שפרינצה עלתה ארצה מבסרביה ב- 1938, בת 23, הגיעה מחיפה ישר לחולדה. החיים לדבריה, נראו לה יפים וטובים למרות הקשיים. שפרינצה חושבת שההכשרה שעברה כגורדונאית עוד בחו"ל אפשרה לה ליהנות מכל מה שהיה לה בחולדה.

  אני חושבת שאופייה הנוח לרצות ונוח לבריות תרם לכך הרבה. כל שנותיה כאן הייתה מסופקת מכל עבודה שעשתה ובכלל הייתה עם הרגשת שליחות של בניין הארץ.

  בתחילה עבדה במטבח ופתחה לה פינה לייצור גבינה לבנה. מהר מאד עברה לטפל בילדים מכל הגילים. שלושים שנה עבדה כמטפלת, ובארץ מסתובבים עשרות אנשים שטיפולה של שפרינצה מאיר להם בוודאי באור חם ומיוחד את זיכרונות הילדות שלהם.

  גם ילדים מאומצים היו לה, אותם צירפה למשפחה החמה שבנתה עם יונה ושלושת ילדיה. כאשר נפטרה חברתה הטובה פסיה זבריז'ר לקחה גם את שלושת ילדיה תחת חסותה והם מרגישים כמאומצים שלה עד היום.

  אחרי מלחמת יום כיפור, בה נהרגו צביקה צימר וגיל הררי חיילים צעירים שאותם גידלה וטיפחה במשך כמה שנים, הרגישה שאינה מסוגלת להמשיך כמטפלת של ילדים ונוער. המכה הייתה קשה לה מדי. אחרי שלושים שנה חזרה למטבח.

  לשפרינצה היה כשרון מוזיקלי וקול נפלא. עוד בנעוריה בבסרביה למדה פיתוח קול, והקול היפה הזה ליווה אותנו החולדאים, בכל החגים והמועדים. יחד עם ריבה צוקרמן וגינה בר-טורא נוצר צוות מוזיקלי מנצח אשר קישט את חיינו.

  קל היה לאהוב את שפרינצה. עובדה שכל מי שחצה את דרכה בזמן כלשהו או תפקיד כלשהו ממש התאהב בה.

  היא תחסר מאד למשפחתה, לנו לכולנו, למטפלי ודיירי בית הדר בנען ולרבים, רבים. בת 90 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך.