בלטמן הדסה

       נולדה:    1913  / תרע"ג                   

       נפטרה:   23.7.1935 /  כ"ב תמוז תרצ"ה

  הדסה נולדה וגדלה בלודז', פולין בשנת 1913.

  הייתה בוגרת בית ספר יסודי ועבדה בסטודיו לצילום בבעלותו של אחיה הבכור. היא התמחתה בעיקר בנושא ה"ריטוש". הייתה בעלת כשרון לציור אשר בא לידי ביטוי בעבודה זו. הכישרון התבטא בעיקר בצד הטכני ולא בהיבט היצירתי. היא הייתה הנערה הענייה שבינינו. בית ההורים היה בית מרובה ילדים. אימה הייתה אשתו השנייה של אביה, הדסה הייתה הבכורה לנישואים אלה ועבדה לפרנסת המשפחה. הדסה הייתה נערה נאה, בעלת גוף חטוב, אהבה להציג עצמה כשמחה, עליזה, רוקדת. הצטיינה בחוש אסתטי, לבושה תמיד בטעם רב, בגדיה נקיים, מגוהצים.   אימה חלתה ומתה עליה בגיל צעיר. זמן קצר אחרי מות האם יצאה הדסה להכשרה בזדונסקה וולה. לעיתים קרובות הייתי פוגשת בהדסה חברתי בוכה בקרן זווית או במיטה, כאשר אנחנו חבריה בהכשרה היינו רגילים לראותה במשך היום צוחקת, מתלוצצת. היא נהגה להסתיר את קשיי חייה גם לאחר שעזבה את הבית.

  הדסה עלתה ארצה עם הקבוצה באניית המעפילים "וולוס ב'" – כאשר היא הייתה בין אלה שהצליחו לרדת לחוף תל אביב, והגיעה אלינו לגרעין "במעלה" בתקופה שהיינו בחולדה. כעבור זמן קצר הגרעין עבר לרחובות, בגבעת הקיבוצים. כאן הדסה מילאה תפקידים שונים, בין היתר מחסנאית בגדים. היא השתלבה יפה בחיי החברה, אך הרגשתי הייתה שמכבש חיים לוחץ עליה תמיד. כאשר לא ראיתיה בסביבה ידעתי שהיא מתבודדת בחדרה, מציירת, רוקמת או בוכה...

  זמן קצר אחרי היותנו ברחובות פרצה מגיפת טיפוס בקבוצת חולדה. אנחנו, חברי גרעין "במעלה", ראינו עצמנו מחוייבים להושיט יד עוזרת לביתנו הראשון בארץ, והחלטנו על יציאתו של חבר(ה), על-אף היותנו אז מעטים מאד. היו מתנדבים רבים, אך הדסה עמדה על כך שהיא המתאימה ביותר לטפל בחולים. ואמנם עשתה זאת! ימים מעטים לאחר שהגיעה לחולדה נפלה למשכב כתוצאה מהידבקות בטיפוס הבטן. היא הועברה לבית חולים "ביקור חולים" בירושלים, שם נפטרה לאחר זמן קצר. נטמנה בבית העלמין שביער חולדה ביחד עם שלושת חברי חולדה שנפטרו ממחלת הטיפוס. בסוף שנות ה- 50 הועברו הקברים לבית העלמין של חולדה.

  בת 21 במותה. יהי זיכרה ברוך