דיסטנפלד מרדכי
נולד : 13.3.1909 / י"ט אדר תרס"ט
נפטר : 28.7.1997 / כ"ג תמוז תשנ"ז
נולד בלופטין, מחוז טרנופול שבגליציה המזרחית. היה מראשוני המגוייסים לתנועה ונבחר להנהגה הראשית של "גורדוניה" בשנת 1927 ושימש בתפקיד זה עד סוף 1929. בינואר 1930 עלה ארצה והיה בחדרה עם קבוצת "גורדוניה" א' ועמה עבר לחולדה שביער.
גויס לחבר הקבוצות בשנים 1935-6 ועסק בעיקר בעלייה ובקליטת עולים. בשנת 1938 היה בשליחות התנועה בהנהגה הראשית של "גורדוניה" בגליציה. השתתף בקונגרס הציוני בג'נבה בשנת 1939. חזר לפולין בזמן ההפצצות הראשונות על לבוב. ניסה עוד לפעול, אך עקב המצב החדש עזב עם כל יתר השליחים ושב הביתה. עם שובו עבד תקופה קצרה בעבודות פיזיות קשות כגון פרדס, בכבישים וכדומה. שימש כגזבר, מזכיר ואחר כך גויס למשקי הדרום, שם שימש כגזבר משקי הדרום במשך 29 שנים. תקופה מסוימת שימש גם כמנהל קרן איחוד הקבוצות והקיבוצים (1959-1962). עם סיום עבודתו במשקי הדרום חזר לחולדה ועבד כמעט עד יומו האחרון בארכיון התנועה בחולדה.
היה בן 88 במותו. יהא זיכרו ברוך
מתוך דברים על קיברו של מוטל'ה
... הוא היה איש של שליחויות והתחייבויות חברתיות, כלכליות ותנועתיות. משחר נעוריו היה מדריך, חבר בהנהגה הראשית של "גורדוניה" והשתתף באופן פעיל בוועידה הראשונה של התנועה בדנציג – 1928.
מרדכי הוא אחד מחברי הקבוצה הראשונה של מקימי חולדה, שהתחילו את דרכם בחדרה. גם שם הוא ייצג את הקבוצה בקשרי החוץ שלה עם המפלגה ועם מועצת הפועלים. עיון בפרוטוקולים של שיחות הקבוצה יראה שהוא מדווח על ישיבות סניף המפלגה ועל תביעותיה מחברי קבוצת "גורדוניה" ופה ושם נוזף בחברים על כך שאין להם חשק להשתתף בפעילויות המפלגתיות.
בחדרה הוא פוגש את הניה, "היא מצאה חן בעיני ברגע שנכנסה לחדר האוכל של הקבוצה בחדרה", כך סיפר לי לפני ימים אחדים, "היא הייתה נורא יפה ודיברה רק יידיש, אז ניגשתי אליה ודיברתי אליה, וכך זה התחיל", סיפור אהבה שנמשך 67 שנים.
מרדכי המשיך בפעילות ציבורית לאורך כל חייו בקבוצה, היה מזכיר וגזבר ומנהל קרן האיחוד. ובין קדנציה לקדנציה חזר הביתה ועבד בעיקר בחדר אוכל ובמטעי התפוחים. בשנותיו האחרונות עבד בארכיון.
מרדכי התקשה מאד לקבל את העובדה שמפגעי הזקנה לא פסחו עליו. במחשבתו הוא היה ונשאר צעיר לנצח. הוא אהב את החיים על מנעמיהם הקטנים והגדולים, נהנה מבדיחות טובות, מאוכל טוב ומשיחות רעים אחר הצהריים על הספסל. מרדכי היה חבר בכל פרלמנט, אם זה בבריכה בשבת בבוקר כשהבחורים עומדים במים ולא שוחים, ומנהלים את חיי המדינה, ואם זה בחדר האוכל או על הדשא הגדול, אחרי ארוחת הערב שם מתנהלים ויכוחים על הדברים החשובים באמת.
שנים שימש מרדכי נהג לכל מי שהצטרך להגיע לתל אביב מוקדם בבוקר, כשהוא יושב מאחורי ההגה במכונית הפיאט שלו, מצפצף על כל מי שנוסע לפניו ומאחוריו, ומצדדיו, הוביל את כולנו לקניות, לבילויים וללימודים. לא פעם אמר שיש כמה אנשים בחולדה שחייבים לו את התואר שלהם.
מרדכי היה פעיל, מתעניין ומשתתף בענייני הקבוצה עד התקופה האחרונה. הוא היה יושב בשיחות במקומו הקבוע, במרכז חדר האוכל ולא מהסס להביע את דעתו בכל עניין שנראה לו חשוב. הוא מעולם לא ויתר על זכותו וחובתו לתרום לעיצוב חייה של חולדה.
בפעם האחרונה ראיתי אותו בבית החולים על שם "הרצפלד" בחדרה. בשיחה שהתפתחה בינינו שאלתי אותו מה הדבר הכי חשוב שעשה בחייו, והוא ענה בלי להתלבט כלל: חולדה. הוא הוסיף ואמר שלו ניתן לו לחזור שוב על כל חייו לא היה משנה אפילו צעד קטן אחד.
אנחנו כואבים את מותו של מרדכי, כי הוא היה חברנו ואהבנו אותו, אבל מרדכי מת כאדם מאושר, שלם עם עצמו וכמי שחש שמילא עד תום את תפקידו עלי אדמות. המסע הארוך, הקשה והיפה שהתחיל בגליציה ב- 1909 הסתיים היום בחולדה – 1997. יהי זכרו ברוך
נועה עמית