וולקשטיין מיכה
נולד : 23.6.1909 / ד' תמוז תרס"ט
נפטר : 9.11.1975 / ה' כסלו תשל"ו
את זהותו הלאומית היהודית רכש בתנועת הנוער "גורדוניה". שם עבר את כל השלבים – הכרת הציונות, החלוץ, הכשרה, עלייה והגשמה. עוד בחו"ל ספג את ערכי הספרות הפולנית והאוקראינית והושפע מהם לאורך כל חייו. עם בואו לארץ, עבד תחילה בפרדס ואח"כ עבר לפלחה. במרוצת הזמן היה למכונאי במוסך המכונות החקלאיות ושם נפצע – פציעה ששמה קץ למהלך חייו התקין. במלחמת השחרור לחם בחזית הדרום. בקבוצה הצטיין במסירותו לתפקיד שהוטל עליו בשל אופיו המיוחד – טיפול ביחידים ובבעיות הפרט. בשנותיו האחרונות כ- 12 שנים עבד בארכיון התנועה.
בן 66 היה במותו.
יהי זיכרו ברוך.
מ י כ ה
הלכת מאתנו סוער ומורד, תוך לחימה קשה על כל טיפת חייך ובפרוש – תוך אי השלמה עם המוות.
גם בחייך לא היית שקט.
היית איש עם משמעת פנימית חזקה, אשר כיסתה על סערות הרוח שפקדו אותך, ועל כל הכאבים הפיזיים שסבלת. היית איש עם חינוך פנימי עמוק השורשים, איש שמעולם לא חינך אחרים, אלא רק את עצמו. שמעולם לא דרש מאחרים, אלא רק מעצמו. במשך 42 שנים לא שמעתי אותך להרים קול גבוה על מישהו.
אבל לא היית שקט לעולם.
ומה שקרה בשבועות האחרונים, אני מנסה לברר לעצמי שוב ושוב. ליבי רוטט...
השקט עזב אותך. נאבקת עם גזר הדין קרוב לשבועיים, בין הזיות קשות מלאות ייסורים – ובין שעות של הכרה מלאה ---- נאבקת, מרדת, והבנת בלי להשלים.
לא חיית בשקט ולא הלכת בשקט.
אישי וידידי - מיכה.
בתיה
על מיכה
את מיכה אהבנו וחיבבנו. אהבנו את השקט הנפשי שלו, שאולי כך נראה היה כלפי חוץ והסתיר את הסערה הפנימית. אהבנו את הקול המרגיע שלו, המתון והשקט, את טוב ליבו ואת "האוזן הקשבת" שלו, שבו כבש את ליבנו.
מיכה התעניין בכל אדם כאדם: בחברים, בילדים, בתלמידים שעזר להם בלימודים, במתנדבים שהגיעו רק אתמול לחולדה – לכולם נתן הרגשה טובה של רצון לעזור ולהקשיב. כולם ידעו שהבית של בתיה ומיכה פתוח לכולם, גם אנשים אשר רק מקרוב באו לקבוצה מצאו בית חם בביתם.
שנים רבות עסק מיכה בתפקיד מיוחד במינו, תפקיד הדורש תכונות אישיות מיוחדות: הבנה לזולת, סבלנות והקדשת זמן ללא חשבון של יום עבודה. את התפקיד הזה מילא מיכה במסירות רבה וביסודיות האופיינית לו, כפי שנדרש מעצם התפקיד, בתוך אמון רב מצד כלל החברים.
מה קשה לעבור עכשיו ליד הבית ולא לראות את מיכה בחוג המשפחה שכה אהב. עצוב להיכנס לחדר הארכיון ולא לראות את מיכה רכון ושקוע בספר שלפניו, ורושם את רשימותיו. השולחן שלו נשאר מיותם.
ליבי בוכה יחד עם בני משפחתך ונזכור אותך תמיד כאדם נפלא.