זכאי ראובן

נולד:  23.8.1935  /   כ"ג אב תרצ"ה

נפל : בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים -

        8.10.1973  /   י"ב תשרי תשל"ד

נולד בגבעת ברנר, שם למד בבית הספר העממי והתיכון. ב-1952 עברה משפחתו לנצר סירני. התגייס לצה"ל ב-1954 וגמר קורס קצינים בשנת 1955. השתתף במלחמת קדש, ובמלחמת ששת הימים, בה נפצע. על פעולתו בקרב בתל-עבד-אל-עזיז צויין לשבח. ב-1957 עבר לקבוצת חולדה עם נירה אשתו וביתם התינוקת. היה מרכז משק ומילא תפקידים חברתיים. עבד בענפים שונים ובשנים האחרונות לחייו במיכון חקלאי. במלחמת יום הכיפורים שימש בתפקיד סמ"פ. נפל בקרבות הבלימה במשימת חילוף נפגעים באזור "נוזל".

על ראובן זכאי

  בחופשתי הראשונה, עת הצהוב פינה מקומו לירוק, והניגוד בין המקום אשר ממנו חזרנו למקום אליו שבנו – היה חריף מתמיד, כאילו התעוררנו מחלום בלהות – הלכתי לראשונה אל המוסך. שם בין המכונות אשר אהבנו זכרתי את רובקה.

  הייתה זו שעה שקטה, מאותן שעות בהן לאחר תום העבודה, היינו שבים, רובקה ואני למוסך כדי למצוא פתרון לבעיה שהייתה מעסיקה אותנו בכלי זה או אחר, וידענו כי דווקא בשעות בהן אין לחץ של אנשים ושל עבודה, אולי דווקא בשעות אלו נמצא את הפתרון הנכון.

  רובקה ניגש לעבודה ועבד כעובד בקודש. מין גישה שורשית כזו שברבים מאיתנו איננה – הייתה בו. רובקה לא למד מכונאות מימיו, אך הייתה לו גישה של מכונאי, חיפש את הסיבה לתקלה, חשב, למד את הנושא והציע את הפתרון הנכון. מעבר לתיקון היה חושב ומתכנן שיפורים שונים, אשר בחלק מהכלים הצליח אף להוציאם מין הכוח אל הפועל. דוגמא קטנה: הייתה לנו בעיה במערכת האיזון האלקטרונית-הידראולית של ה"מוביל ווינר", מה שהעמיד בספק אפשרות הפעלתו של ה"מוביל" בשטחים הגבעיים שלנו. רובקה, ביסודיות, חקר את העניין, למד אותו ומצא פתרון לנושא, שיותר מאוחר הותקן אף בכלי "מוביל" אחרים אשר בהם נתקלו בבעיות דומות.

  היה נעים ומרגש לראות את רובקה בעבודתו, את אשר עשה – עשה ביסודיות, באיטיות-מה, אך בקפדנות. הייתה בו מין ייחודיות ועצמיות בסגנון חייו, בגישתו לדברים. ב"פרלמנט" של עשר בבוקר, במוסך, לא השתייך מעולם לאחת הסיעות וביטא תמיד את גישתו הוא לדברים. היה עומד על דעתו בעקשנות ולא היה נרתע גם אם לא הייתה מקובלת. לא פעם בשיחות הקבוצה, היה ניתן לראות את ידו של רובקה יחידה תומכת בהצעה הנראית לו נכונה, ולו גם רוב הציבור היה סובר אחרת. יחד עם זאת למרות ביטויי עצמיותו מעולם לא היה איש ריב ומדון וגם כאשר היה עומד על דעתו היה מחייך מין חיוך מתנצל כלשהו כאילו אמר: מתנצל אני שעלי לעמוד על דעתי, אנא קבלו זאת ברוח טובה.

  רובקה ידע להשקיף על חיי הקבוצה מנקודת ראות מתאימה. למרות היותו בן משק, לא קיבל את הקבוצה כדבר המובן מאליו, כמציאות ביתית בלבד, על יתרונותיה וחסרונותיה. ידע תמיד להבדיל בין המצוי לרצוי, בין האפשרות לשנות את אשר ניתן לשנות ובין הצורך לשמור על מהות הדברים, גם אם ביטויים החיצוני, הארגוני משתנה עם הזמן.

  רובקה נפל בקרבות הבלימה בסיני, שוב לא נראה אותו בינינו. אך הוא חי עמנו בכל אשר עשינו ועוד נעשה במקום הזה ובארץ הזו.

זכרו לברכה,

יורם עמית