נולדה :  26.6.1911    /   ל' סיון  תרע"א

נפטרה :  18.6.1978   /  י"ג סיון  תשל"ח

עלתה לארץ מפולין בשנת 1935 לאחר שלמדה בבלגיה רפואה תקופת מה, והייתה פעילה בתנועת "גורדוניה" שם. בחולדה תפסה את מקומה בחינוך הילדים והייתה הגננת הראשונה בקבוצה. ב- 1942 זכתה להוביל את מחזור הילדים הראשון של בני הגן לכתה א'.  למדה בסמינר הקיבוצים בתל-אביב ומאז שסיימה בשנת 1946/7 ועד למותה הייתה מחנכת ואף מנהלת ביה"ס המקומי. תרמה תרומה מיוחדת בהכנסת חיי תרבות וחוויות אומנותיות בחיי בית הספר. הופעות הילדים בבימויה היו לשם דבר במשך כל 34 שנות פעילותה בבית הספר. יצקה את הדפוסים האומנותיים בחגיגות המסורתיות והלאומיות של הקבוצה.

בת 67 הייתה במותה.

יהא זיכרה ברוך

הנקה

הנקה, הייתכן לכתוב עליך כמי "שהייתה"? את וחידלון היו שני הפכים גמורים. פעילות ושירות לחברה היו הלוא מהתכונות המאפיינות אותך כל שנות חייך בינינו. וגם כאשר ליבך עייף והתריע ומצווה היית על הגבלות לא נכנעת. יצרת לך פינה ושקדת על סידורה. תמיד התאוננת על חוסר זמן. תמיד היית עסוקה.

ידענו כי מצבך עלול לקרב את קץ חייך. אבל ראינו אותך פעילה תמיד ועינייך זוהרות, והתפתינו לחשוב כי את תוכלי גם למחלה – כפי שידעת להתגבר על כל מיני קשיים. אני זוכרת אותך עובדת בבית הילדים. חסרים דברים ראשוניים ולרכוש אותם אין אמצעים, אבל את מוצאת תמיד פתרון, יוצרת יש מאין, ומתגברת.

פתיחת כיתה חדשה. אין שולחן, אין כיסא, אין ארון – אבל את אינך נופלת ברוחך. אף מילה של קיטור, ארגז פה וארגז שם והכל "מסודר" – העיקר האווירה, העיקר המסירות. שנות פעילותך בסידור מסיבות וחגיגות – היו לנו, לחברי הקבוצה לחוויה עמוקה. טוב טעמך, יכולתך האירגונית אף פעם לא הכזיבו. מדי פעם היית מזהירה אותנו באומרך "הפעם זה לא יצליח, זה יהיה כישלון...". אבל אנו ידענו והאמנו כי לא כישלון מצפה לנו אלא הנאה נוספת מכול מופע אשר לפנינו.

  אינני משלימה עם לכתך מאיתנו, אינני משלימה עם העובדה שלא תפתחי יותר את דלת דירתי כפי שהיית עושה לא פעם – לשיחה, להחלפת דעה. באיזה סיפוק דיברת על סידור הספרייה הפדגוגית המביאה תועלת לתלמידים ולמורים בבית הספר. והאסון שפקד את משפחתך עם מות הנכדה זעזע אותך מאד. כל פעם היית מדברת על כך.

  בשנים האחרונות היית "יושבת בית" בתוקף מצבך. אבל זה לא פגם בהתעניינותך במתהווה אצלנו, בהבעת דעה בכל שטחי החיים, בתגובתך על רשימה זו או אחרת בעלון.

  לילדייך ונכדייך אבדה אם וסבתא מסורה ואוהבת. שלא ידעו עוד דאבה. לאנשים רבים נתת הרגשת קירבה בביתך החם. נזכרך על כל מה שהענקת לנו בחיינו המשותפים. לא נשכח מאור פנייך, את צחוקך המשחרר ואת נכונותך תמיד לעזור לזולת.

כך תישאר דמותך בתוכנו.