לוי חנן (הונזו)

נולד:   19.2.1918   /   ז' אדר תרע"ח        

נפטר:   28.11.1992   /   ג' כסלו תשנ"ג       

  אנו מלווים בדרכו האחרונה את חברנו חנן לוי, 52 שנה היה עמנו ואף על פי כן מעטים הכירו אותו. ולהכיר אדם פרוש הדבר לדעת את עברו. וקשה לשפוט לפי הופעתו החיצונית, אדם מוזר, מופנם, חשדן, שתקן, מתקשה למצוא קשר אל האנשים הסובבים אותו.  וכדי להבין את התנהגותו אני חייב לגלות על קברו הפתוח כי הוא היה קורבן המשטר הנאצי בגרמניה, אף על פי שהגיע שלם בגופו לארץ הזו.

  כמו משפחות יהודיות רבות הייתה גם משפחתו מתבוללת צ'כית, כנראה אמיצה למדי, שהקשר שלה ליהדות היה שטחי ביותר. חנן המכונה הונזו, נולד בינואר 1919 כאשר הרפובליקה החדשה הייתה בת חודשים ספורים. הוא גדל בפראג באווירה הלאומית החדשה עד אשר הוריו החליטו שהילד חייב ללמוד גרמנית כדי להיות מוכן לחיים במדינה מודרנית. שלחו אותו לצפון בוהמיה להוהנאלבה בהרים על גבול שלזיה שם היה אחד המרכזים של הנאצים הקיצוניים. תארו לכם ילד יהודי צ'כי בסביבה העוינת, איך התעללו בו, והציקו, לעגו לו ושמו אותו לצחוק, בקיצור המאיסו עליו את החיים. הטראומה הזאת נתנה בו את אותותיה והאפילה על חייו עד יומו האחרון. זוהי הסיבה להתנהגותו המוזרה החשדנית. הוא היה אדם אומלל שלא יכול היה עוד למצוא את מקומו בחברה מסודרת. וחברה יכולה לפעמים להיות אכזרית מאד כי היא איננה סובלת חריגים. לא מתוך רוע לב ולא מתוך כוונה רעה, כלפי אנשים לא חזקים ולא חסונים. הונזו ידע רגעים מעטים של אושר. כשישב על טרקטור והמכונה צייתה לו, או כאשר נהג משאית בצ.ה.ל. ובמשק שלנו. אנו כולנו חייבים לבקש ממנו סליחה על שלא התייחסנו אליו בסלחנות ובסבלנות מספקת. יש להוסיף כי הונזו נמלט בעור שיניו מפראג הכבושה בידי הנאצים והצטרף לטרנספורט של פליטים לארץ ישראל באנייה "סקאדיה" שיצאה מנמל סולינה שברומניה ב- 1.4.1940 ועל סיפונה 2400 פליטים, האנייה נתפשה ע"י הבריטים בלב ים לאחר 13 ימי הפלגה, הוכנסה לנמל חיפה והפליטים נעצרו.       

  רק אתמול, כאשר חיפשנו בדירתו את תעודת הזהות נוכחנו לראות כמה שהאיש הזה היה מסודר עד כדי קפדנות שנראית לנו מופרזת. מצאנו גלויה שאביו כתב לו בשנת 1942 בדרכו אל מחנה ריכוז ושם נעלם. הייתי איתו בגבעת חיים ומצאנו שם בארכיון את שם אימו שנספתה בטרזין. וכאן בארץ לא היו לו ידידים שאיתם עמד בקשר. המוות גאל אותו ממחלה נוראה חשוכת מרפא. אינני יודע אם הוא ידע על כך, אבל המוות גאל אותו גם מחיים אפורים, מלאי ייסורים נפשיים, בבדידות שלא ידע להתגבר עליה. מתוך חשדנות וחוסר יכולת להחליט, נמנע להשתתף בכל אירועים חברתיים וללא הצדקה הכניס את עצמו לאווירה של יחס שלילי אל החברה. אף על פי כן העריכו אותו בחולדה, היה חרוץ ועבד במרוצת השנים בעבודות רבות. הוא היה חלק של הנוף האנושי של חולדה ההיא, הישנה, שבאדמתה ימצא מנוחת עולמים.

בן 74 היה במותו.

יהי זכרו ברוך

יוחנן הנדל