פינק רבקה

נולדה:   6.9.1911   /   י"ג אלול תרע"א   

נפטרה:   22.12.2004   /   י"א טבת  תשס"ה

  רבקה נולדה ב-1911 בעיר רווהרוסקה שאז הייתה בשטח פולין. לא קלים היו חייה, אביה נפטר לאחר מלחמת העולם הראשונה בעודה ילדה והיא בעצם כמעט ולא הכירה אותו, וכך היא נותרה בת יחידה עם אימה שפינקה אותה ושמרה עליה. היא סיימה בית ספר יסודי פולני ובערבים למדה עברית ואידיש. כבר אז התבלטה בשכלה החריף ונתנה שיעורי עזר ובכך עזרה לפרנסת משפחתה הקטנטונת. לאחר הכשרה בתנועת "גורדוניה" עלתה ארצה והגיעה מיד לחולדה. כאן חיכה לה פישל, אותו הכירה עוד בחו"ל, ולאחר חודשים מספר הם נישאו והקימו בית ומשפחה במקום. החיים אז היו קשים וכמו כולם גם רבקה עבדה בעבודות שונות, החל מסיקול אבנים בקריית ענבים ואחר כך במטבח, טיפול בילדים, מחסן בגדים, בכל מקום שהיה בו צורך. בגיל מבוגר יחסית מתנדבת רבקה לעבודה בבי"ח "קפלן" ועושה זאת לאורך שנים ארוכות. על כך יעידו התעודות התלויות על קירות ביתה, תעודות הוקרה על עבודתה המסורה, עבודה אותה עזבה רק כאשר רגליה בגדו בה והתקשתה בהליכה.

  שלושה ילדים נולדו לרבקה ולפישל ובמשך השנים נוספו בני זוג ונולדו נכדים ובעצם אפשר היה ליהנות מהחיים, אך לרבקה החיים לא האירו פנים כל כך. קודם מחלתו הקשה של פישל, בו טיפלה עד יום מותו ולפני ארבע שנים חשך עליה עולמה, כאשר שכלה את ביתה – אביגיל. מאותו יום זו הייתה רבקה אחרת. הרבה שעות שיחה היו לי עם רבקה. כאשר אימי רותקה לביתה עקב קשיים בהליכה , הייתה רבקה מגיעה לבקרה ומבלה איתה שעות ארוכות. לא פעם בשיחותינו אחרי פטירתה של אימי, הייתה רבקה מתלוננת שאין לה יותר לאן לצאת. אהבתי את שכלה החד וראשה הצלול. היא הייתה ערה לכל מה שקרה בקיבוץ ובעיקר בשנים האחרונות, כאשר החלו השינויים בקיבוץ.  לכל דבר התייחסה בהגיון ובשכל רב ולא פעם האירה לי כיוונים עליהם לא חשבתי, אך תמיד, בסופה של כל שיחה, היינו מגיעות אל רגשות האשם שקיננו בה על כך שהותירה את אימה מאחור, בפולין, ועל חוסר רצונה להמשיך לחיות לאחר מותה של אביגיל ביתה. היה לה קשה לקבל שהיא ממשיכה לחיות ואביגיל איננה. קרני האור בשנים האחרונות היו הנינים והנינות שזכתה להם ובכל פעם סיפרה לי בשמחה עליהם וכל מה שקורה איתם - מי ביקר אותה ואת מי ראתה. אלה היו, בעצם, רגעי האושר היחידים שלה. רבקה נפטרה לאחר מאבק של חצי שנה על כל נשימה ונשימה. עד רגעיה האחרונים מוחה לא בגד בה וזה אולי היקשה עליה עוד יותר , היות וידעה בדיוק את מצבה. עכשיו הגיעה אל מנוחתה האחרונה .

בת 93 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך