פלג חנה (אנה)

נולדה:   27.9.1909   /   י"ב תשרי תר"ע      

נפטרה:   1.11.1999   /   כ"ב חשון תש"ס    

  אנה נולדה בשנת 1909, בת בכורה לייטי (יהודית) וצבי זיינפלד, בעיר סטניסלבוב שבגליציה, דרום פולין. הבית היה בית חילוני טיפוסי ליהודי גליציה. אנה למדה בבית ספר פולני שמונה כיתות בלבד, כנהוג בדרך כלל אז, ולאחר מכן החלה ללמוד מקצוע, תפירה, גזירה וכל הקשור באומנות הבד כדי לעזור בפרנסת הבית. זה היה מרכז אחד לחייה. מרכז שני לחייה היה סניף "גורדוניה", אליו הצטרפה בשנות נערותה המוקדמות. היה זה הסניף הראשון של התנועה בפולין, עוד משנת 1923, והוא היווה מוקד לפעילות רעיונית וחברתית ענפה ואינטנסיבית. אנה עלתה בחודש פברואר 1931 והצטרפה לקבוצת "גורדוניה" א' בחדרה, שם פגשה את חבריה שעלו לפניה וכן את זלמן, אשר עלה מלטביה כמעט שנה לפניה, במרץ 1930. שם שהו עד שעברו לחולדה בסתיו 1931. פרנסה לא הייתה בחדרה ואנה, כאישה מעשית, התדפקה על פתחי הגבירים המקומיים והציעה להם את אומנות הבד שלה. "אני אתפור לכם מה שתרצו בחינם, אם יימצא חן בעיניכם תשלמו ונמשיך". וכך, אכן היה, שם ומאוחר יותר במזכרת בתיה וברחובות, והמקצוע שרכשה בשנות נערותה שימש אותה עד יומה האחרון.

  בחולדה דבקה נפשה בזלמן ונולדו להם שלושה ילדים: נורית, אמוץ ויהוא. בשנת 1934 הצטרפה לחולדה קבוצת "גורדוניה" ג', אשר שהתה במגדל אשר לחוף הכנרת, ובה גם מינה אחותה. הקבוצה הביאה עימה ילדה קטנה אחת ועוד אחת בדרך. אנה נשלחה למספר חודשים לקבוצת שילר כדי ללמוד טיפול בילדים וקיבלה לאחריותה את רביעיית הילדים הראשונים של חולדה. בהגיע המחזור הראשון לגן פגשה אותם אנה שוב וטיפלה בהם עד לסיום בית הספר. נוסף לטיפול בילדים הייתה אקונומית ובמשך עשרות שנים התמסרה לניהול מחסן ומתפרת הילדים, למדה בקורסים ושיכללה ביחד עם חברותיה את אומנות הגזירה והתפירה עד שהגיעו לייצור חלק גדול מבגדי הילדים כאן בחולדה.

  אנה נפטרה לפתע, בבי"ח "הרצפלד" שם אושפזה בשל הצטננות וחשש לדלקת ריאות, אך ללא סימנים מוקדמים של סוף הדרך, בדיוק כפי שקיוותה תמיד שיקרה. מוקפת בני משפחה שחיים איתה בחולדה, נכדים ונינים, בצלילות דעת מלאה, בשליטה גופנית טובה ובמצב של קיום עצמאי ומכובד. חגגה יום הולדת 90, החזירה תודה לכל מי שברך אותה ושלח לה שי ליום הולדתה, השקתה את הגינה, ציינה את יום השנה ה- 21 למותו של זלמן והצטרפה אליו כעבור יומיים מתוך שנת הלילה שלה, ללא כאבים וסבל.

בת 90 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך

אננה יקירתי!

  ממסיבת יום הולדתך ה- 90 מלווה אותי תמונת פניך הזוהרים, היית כה מאושרת, כשאת מוקפת בנינייך, בנייך, נכדייך ובילדיך שהיו כה מסורים לך.

  אהבת את כולם והיית מסורה להם, ידעת להעניק להם מחוכמת חייך.

הם דאגו לך, טיפלו בך, השתדלו להנעים לך את הזקנה בכבוד.  

  אננה, יחס מיוחד ואהבה רכשתי לך כל השנים, היית מסטניסלבוב – העיר בה נולדו הורי, ובעיקר מגיל 7 כשאנו, מחזור הילדים הראשון, נכנסנו לכיתה א' בבניין המכבסה ואת היית המטפלת של עשרת הילדים ואני בתוכם. את ועוזר טיפלתם ולימדתם אותנו – הכל. ממך למדנו דברים חשובים בחיים, למדנו להיות: נקיים, עצמאיים, למדנו לתפור, לתקן גרביים, לרקום, לסרוג (גם הבנים), לעבוד והדבר החשוב ביותר שלמדנו זה לעזור ולהתחשב בזולת ולהיות אחראיים האחד למעשהו של השני.

  במשך כל השנים מאז שמורה לך בליבי פינה חמה של הערכה ואהבה. הערצתי אותך גם בכך שידעת לשלב תורה ועבודה יחד ולא קיפחת אף אחד מילדיך. ידעת לאחד את משפחתך הרחבה ונפלא היה לראות מדי שבת כיצד כולם יושבים מסובים סביב השולחן, למרות ביתך הקטן. נדמה פתאום כאילו שהבית התרחב.

  היית אישה נבונה, טובה, מוכשרת וחרוצה ומורת דרך לחיים – למופת, היית אישה, אם וסבתא מסורה.

  מי ייתן ונלמד מימך וממורשת חייך כיצד לחיות עם תורה ועבודה תוך הענקת כבוד לזולת ולדור הצעיר.

אננה יקירתי – מאד אהבתי להיפגש ולשוחח איתך. תנחומי למשפחה המורחבת.

אזכור אותך תמיד

דליה שרף