נולדה:   14.1.1909   /   כ"א טבת תשס"ט     

נפטרה:   3.2.1997   /   כ"ו שבט תשנ"ז        

  בלה נולדה בעיירה הורודנקה אשר במזרח גליציה להוריה דוד ויונה. את מוראות המלחמות למדה להכיר כבר בגיל ילדות עת נדדה המשפחה, בעת מלחמת העולם הראשונה, לעיירה קרלסבד שבצ'כיה. עם החזרה, וכבת למשפחה מסורתית  וציונית, ולמרות מות אביה, בילדותה, למדה בבית ספר אידישאי ואח"כ בבי"ס עברי, בו נבטו זרעי הזיקה לציונות ולהתיישבות בארץ. בגיל הנעורים הצטרפה לתנועת הנוער "גורדוניה". כאן נטלה חלק בפעילות המקומית והאזורית בארגון וניהול פעולות ומחנות לילדי התנועה. בשנת 1933 בגיל 24, עלתה לארץ והצטרפה לקבוצת חולדה שביער הרצל. בלה נישאה לצבי – חייל בצבא אנדרס, אשר עלה ארצה בעקבות ביתו פליטת השואה עדנה, שהגיעה לחולדה עם ילדי טהרן, ובה טיפלה בלה במסירות רבה. במשך השנים נולד להם בנם המשותף – דודי. בלה עבדה במשך השנים עם בני נוער ואולפנים, ניהלה רישומי עבודה, טיפלה בטלפונים וניהלה את מרכזיית הטלפוניה של הקיבוץ, זכר, אולי, לפעילותה בצוות הקשר המקומי ביער ובנקודה החדשה.

  בשנים האחרונות , פחת כושרה הגופני, ומיעטנו לראותה, אך בכל זאת, פגשנו בה מדי פעם בשבילי הקיבוץ במלוא חושיה והתעניינותה, בולעת את הנופים והמקומות שכה היטיבה להכיר, לבנות וליפות במו ידיה.

בת 88 הייתה במותה. יהא זכרה ברוך.

בלה פסלר - זיכרונות

  "לגורדוניה נכנסנו עם היווסדה בעירנו, המארגן הראשון היה יצחק שפירא שהיה לימים בארץ מזכיר המרכז החקלאי במשך שנים רבות. לארץ הגעתי ב-1 במאי 1933, שבועיים ימים היינו בבית העולים. שם ביקרו אותנו הניה דיסטנפלד ונתן שוואלב. כמו כן זוכרני שהלכנו ברגל מעקרון לחולדה. יום העבודה הראשון היה במכבסה. אחר כך עבדתי בהרבה מיני עבודות. שאיפתי הייתה לעבוד בחקלאות, התקשרתי מאד לענף הזיתים ושם עבדתי שנים הרבה. במסיק, בהרכבה וכל זאת יחד עם משה הס. הייתה לנו משתלה לעצי הדר בקבוצת שילר, עבדתי וגרתי בקבוצת שילר עם פרידה, בערבים היינו נפגשים עם אנשי "גורדוניה".

  אחרי קבוצת שילר עבדתי בפרדס של 1000 דונם – הוא פרדס יכין, הייתי קבועה בעבודה זו. עבדתי גם במכוורת, בעיקר ברדיית הדבש. עבודה נוספת בחולדה – הייתה לי משתלה עם פרחים. עבדתי גם בקומביין הראשון בקשירת השקים וזכורני שלא היו מים לרחצה. בגלל מחלה סודרתי למחסן הבגדים, למדתי ניקוי כימי. עד היום אני מומחית להסרת כתמים, למדתי גם להכיר היטב מכונות תפירה וגם בתחום זה נעשיתי מומחית. מזה 35 שנה אני עובדת ברישום העבודה ובמרכזיית הטלפון. עיסוקי המיוחד בתקופת "ההגנה" היה קשר באיתות. מרים סלפטר לימדה אותי פעולה זו. בימי המאורעות 1936-9 שמרתי במגדל האיתות במשך שלושה חודשים רצופים יחד עם מרים סלפטר. בין השאר עסקתי בגיהוץ מדי הנוטרים וכפרס ניתן לי כרטיס רכבת עד לצמח".