פרימס שמואל

נולד:  6.9.1912  / כ"ד אלול תרע"ב

נפטר:  31.8.1955  /  י"ג אלול תשט"ו

  למד משפטים באוניברסיטת לבוב. עלה ארצה ב- 1939. התנזר מתפקידים בקבוצה, אולם משהגיע רגע של משבר – היטה שכם והיה למזכיר הקבוצה בשנות המאסר של שבעת חברי חולדה.

במלחמת השחרור התגייס לצ.ה.ל כתותחן. שנים רבות היה חולה. למרות זאת, לאחר קום המדינה נסע לארה"ב בשליחות לנוער אוניברסיטאי ציוני.

נפטר תוך כדי יום עמלו.

שמואל פרימס

  לפתע נעקר מתוכנו שמואל. אמנם ידענו כי מחלה מסוכנת מקננת בליבו, ובכול זאת נדהמנו, נדהמנו מאד כשבא עליו המוות כחטף. ידענו מה איומה מחלתו ובכול זאת ידע שמואל להערים עלינו שנראה רק את פניו הצוחקות ואת עיניו המאירות באור החוכמה. כי כך הייתה דרכו – את ליבו החולה, העדין, הרגיש והחם – לא גילה מעולם לפני איש.

  דמות מופלאה שהשתלבו בה לכאורה כמה וכמה תכונות סותרות: תום וענווה, חכמה ותבונה, פיקחות ומעין קלות דעת. דמות חידה. ופתרון אחד לחידה: עדין מאד היה לב האיש ורגיש מאד, וחשש לגלות בפני זר את "חולשותיו " ואת "קודש הקודשים" שלו, את אמונתו ואת נאמנותו ואת יושר ליבו ואת מצפונו הער.

  תם ועניו היה שמואל, לא היה מסוגל לייחס "חשיבות" יתרה לעצמו. משום כך התנזר מתפקידים. אולם משהגיע רגע של משבר, והוא הרגיש הכרח להטות שכם עשה את זה בשקט ובצניעות, בחוכמה ובתבונה. כך הסכים להיות מזכיר הקבוצה בשנות המאסר של שבעת חברינו. ועד היום זכור לרבים איך ידע לנהל אסיפה בטוב שכל. ובזמן מלחמת השחרור התגייס לצה"ל, ודווקא כתותחן. הוא ידע כבר אז כי ליבו חולה והלך ללא תרועות, כלאחר יד, כדבר המובן מאליו. לא ידע האיש להתלהב מעצמו.

  חכם, נבון ומלא דעה היה שמואל. תנא מלא ספרא. מעמיק חשוב. היה זה תענוג רוחני, עילאי, לשמוע מפיו הערכה על ספר שקרא – מוח חד וחריף היה, לעומקה של מסכת. ובכול זאת מעולם לא היה בן מרביצי תורה ברבים. וכשהסכים סוף סוף לקבל על עצמו שליחות לנוער האוניברסיטאי בארצות הברית מילא את שליחותו בכישרון בלתי רגיל.    

  כזה היה האיש שמואל. וכשם שחי את חייו בחשאי ובהיחבא, ללא המולה ושאון – כך גם הסתלק מחיינו. פתאום, ללא אזהרה, בצידי דרכים ובחשאי. רק מבטו הקורן, סלחנות נבונה אינו מרפה ממך, והלב בוכה: וי להאי שופרא.

אפרים אבנרי