קורנרייך אהרון

נולד:   7.11.1914   /   כ"ז תשרי תרע"ה         

נפטר:   27.3.2001   /   ג' ניסן  תשס"א           

אהרון נולד בעת מלחמת העולם הראשונה. משפחתו שחיה בדרך כלל בעיר פשמישל שבפולין, שהתה אז בהונגריה עם האב ששרת כקצין בצבא הקיסרות האוסטרו- הונגרית. אהרון נולד כאחד מזוג תאומים עם אחיו אשר, במשפחה שכבר היו בה שני בנים ובמשך הזמן נולד גם האח החמישי – צבי. בית המשפחה היה אמיד, בית יהודי חם, אך לא אדוק ולא ציוני. אהרון ואחיו אשר למדו בבית ספר כללי, לא יהודי, וכשסיימו הספיק אהרון ללמוד שנה אחת באוניברסיטה. האנטישמיות שגברה יצרה הרגשת אי-שייכות למקום, והתאומים הצעירים החליטו לעלות ארצה. הם הגיעו לארץ בשנת 1934 באופן בלתי לגאלי, כתלמידים לטכניון, גרו בחיפה ועבדו בבניין ובנמל. בסוף 1935 נפטר אביהם, ושני הבנים החליטו לבקר את המשפחה בפולין וחיפשו מקום לשהות בו עד שיסתיימו הסידורים הבירוקרטיים. בפגישה מקרית עם חברים מחולדה, ששיוועה אז לידיים עובדות, נוצר הקשר והם הגיעו לכאן לתקופה קצרה, ונשארו. לפולין הם נסעו כבר כחברי חולדה וחזרו מהביקור כשהקבוצה מתארגנת למעבר לנקודה החדשה. במשך השנים הגיע גם צבי אחיהם הצעיר וחי בחולדה מספר שנים יחד עם שני אחיו התאומים. שני האחים עזבו בחלוף הזמן ואילו אהרון המשיך את חייו בחולדה עד יומו האחרון. אהרון עבד בתחילה בבניין, עבר לשמירת שדות כנגד הפורעים הערביים כשהוא מטיל אימתו על המתנכלים לשדות  ברוכבו על סוסו ומגרש אותם.  בשנת 1942 החל לעבוד ברפת, שם המשיך במשך 60 שנותיו הבאות. עד יומו האחרון כמעט עבד ברפת כאיש צוות וגם כמרכז הענף, אהוב ומוערך ע"י הצעירים שהצטרפו לרפת, מדריך ומלמד ומעניק מאוצר ידיעותיו ודעותיו לכל מי ששהה במחיצתו. את השכלתו האקדמאית עשה בגיל מתקדם בפקולטה ברחובות, שם הצטיין בלימודיו כשהצעירים ממנו נעזרים בו ומעריכים אותו. אהרון שכל את רעייתו יהודית בגיל צעיר ונשאר לטפל בביתו היחידה עירית שהייתה בת ארבע שנים בלבד. אך הוא השתקם מאסונו, ידע לתת הרגשת בית וחום לבני משפחתו שאהבוהו מאד, לאחייניו בני אחיו, וכמובן  לחמשת נכדיו ולניניו בני עירית ביתו. הם היו באים לבקרו בכל עת , שיתפו אותו בכל שמחותיהם והוא היה מבקר בקיבוץ יטבתה, בו הם חיים, במשך הרבה שנים.

  אהרון ידע לחיות וליהנות מהחיים, היה אהוד על נשים בצעירותו ואף בזקנתו. הוא ידע להעניק מאהבת החיים שלו, מהמסירות והאינטליגנציה הטבעית שבה חונן. איש ספר, שאף פעם לא חדל ללמוד, לקרוא, ולהעשיר את ידיעותיו, בעל זיכרון מעולה ומתעניין בדברים שברומו של עולם, כמו גם בנעשה בחברה החולדאית והישראלית ומעורה בכל מה שקורה. ההומור המיוחד, השובבות, החכמה הרבה והיכולת לתקשר עם בני כל גיל הפכו אותו לדמות מיוחדת וחשובה בחיי החברה בחולדה. על אף מחלתו בשנותיו האחרונות, חי בביתו ודאג לכל מחסורו וצרכיו כמעט עד יומו האחרון, והקפיד לא להיות למעמסה על איש, כשהוא נהנה לבשל לו את ארוחותיו ולארח כמיטב יכולתו את מבקריו ואוהביו.

בן 86 היה במותו. יהא זיכרו ברוך