אמוץ פלג
Wednesday, December 4, 2013 4:30 PM
יהודה קליינר
בת צחוקו הנעימה נחרתה בדמיוני ומלווה אותי יום-יום בעבודה. בת צחוק זו על פניו העדינים הייתה נוסכת שלווה ומרגוע, ומוסיפה אמונה בדרכנו הקשה. על אף כל הצללים והכישלונות, לא ראיתיו אף פעם מתנגד או מרגיז: היה בקרבנו כמלאך השלום. שאף ללכד את כולנו לקראת מפעלנו הקשה, וידע להיות סמל של חבר מסור ונאמן בכל מאודו.
מיום בואו אלינו חלם על הקמת קבוצתנו, על יצירת חיים משופרים בתוך חברה מלוכדת, המגשימה את תורת העבודה בשדות ארץ ישראל. היה בין הראשונים בכל העבודות האחראיות. התחבב על כולנו בגישתו החברית ובפשטותו הלבבית. שירתו המתוקה הייתה מרכזת את כולנו בערבים האפלים, מנחמת את הנפש, וממלאה תקווה בלבבות כואבים בימי רשע אלה.
הנה, בשבתנו על יד האוהלים, ושקט עמוק מסביב – קם יהודה, וקולו החזק מעיר את כל הנרדם והישן: "קומו תועי המדבר, צאו מתוך השממה, עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה". וגם הוא התכונן לדרך רחבה ורחוקה, ולמלחמת חיים קשה.
בא אלינו רך וצעיר לימים, בשנת ה- 19 לחייו. יליד באנדין (פולין), בן יחיד להורים אמידים, הרחוקים משאיפותיה ומטרותיה של תנועתנו החלוצית, ולא פעם עלה בגורלו לעמוד בניסיונות קשים במלחמת אבות ובנים: אולם ידע להתגבר על ההתנגדות המוחלטת מצד הוריו, ובאמונה ועוז המשיך בדרך שבחר בה.
אחרי שלוש שנות נדודים וסבל בהכשרה, נבחר בין חברי גרעין הקבוצה, שעליהם הוטל להיות ממייסדיה – וב- 1936 עלה יחד עם מספר חברים, חניכי תנועת "ויתקיניה" המאוחדת עם "גורדוניה", היה יחד איתם בהכשרה בקבוצת השרון אשר ברמת דוד: יצא איתם לקבוצת "במעלה" בקרית ענבים, לעזרם במפעל האבן, כאשר ניגשו לבניין חולדה החדשה עבר עם חבריו לעזרת קבוצת חולדה, בויכוחים החריפים שהתנהלו בקבוצתנו על צורת התפתחותנו העתיד – לחם על הקמת מחנה עצמאי ועודד את כולנו באמונתו וביטחונו. אולם לא זכה להתחיל יחד איתנו בחיין עצמאיים , כי היה בין חברינו הנשארים בחולדה לשבועות מספר, אחרי צאת הקבוצה לפרדס חנה. נפרד ממני במילים אלו: "הזדרזו בסידורים – נבוא לעזרתכם".
היה בזמן האחרון פועל קבוע בפרדסי "יכין" ונפצע פצעים אנושים בחוזרו מהעבודה. בדרך לרחובות הוציא את נשמתו בשנת ה- 24 לחייו.
מומה
(מתוך "ניב הקבוצה", כסלו תרצ"ט – 1938)