קמינסקי חנוך
נולד: 4.2.1906 / ט' שבט תרס"ה
נפטר: 25.2.1992 / כ"א אדר תשנ"ב
חנוך נולד בעיירה יאשינובקה במחוז ביאליסטוק בפולין ב- 4.2.1905. עיירה זו כמו כל שאר העיירות בסביבה הצטיינה בחיים יהודיים שורשיים, ב"חדרים", בישיבות ובתרבות יהודית ועברית. הקיום בעיירה היה קשה והנער חלם על לימודי הוראה בוורשה. זמן מה למד שם בסמינר למורים, אך היתוש החלוצי גרם לו לעזוב את הלימודים ולהיכנס למסגרת חלוצית של הגוש שנקראה בשם "שחריה" בפולין הקונגרסאית.
בשנת 1929 עלה ארצה עם קבוצתו "שחריה" ועבד כמקובל אז, במקומות שונים: בחדרה, במפעל רוטנברג בנהריים, וביבנאל אצל איכרי המושבה. שם, בשנת 1930 נולדה לחנוך ומטל ביתם הבכורה שנקראה על שם המקום – יבנאלה. בהמשך עברה הקבוצה למגדל שלחוף הכנרת, שם התאחדה עם "שחריה" קבוצת "גורדוניה" ג' מגליציה וב- 1934 עברו לחולדה שביער. בחולדה עבד תחילה ב"אלף דונם" בפרדסי "יכין" ואחר כך עבר לענף הצאן בו המשיך במשך 40 שנה.
חנוך הוא חתן פרס העבודה ע"ש קפלן על הישגיו בענף הצאן ואחד המומחים הגדולים בארץ בענף זה. בשנותיו האחרונות עבד ב"שנאי חולדה" עד יום מותו ב-25 בפברואר 1992.
חנוך – מזיכרונותיו
אמנם למדתי בוורשה בבית מדרש לרבנים "תחכמוני", אך אחרי שנתיים של לימודים עזבתי והצטרפתי לקבוצת ההכשרה "שחריה", שהתארגנה לקראת עלייה ארצה. בפולין היו בזמן ההוא הרבה קבוצות הכשרה כאלו, שמשכו את הנוער היהודי והחלוצי שהתעתד לעלות לארץ ישראל.
מקומה הראשון של קבוצת "שחריה" בארץ היה חדרה, בתור פועלים שכירים במושבה זו. לאחר מאורעות תרפ"ט (זמן חורבנה של חוות חולדה) החליטו איכרי יבנאל להחליף את החרתים הערבים שעבדו אצלם בפועלים יהודים. קבוצת "שחריה" קיבלה על עצמה משימה חשובה זו, הכנסת הפועל העברי למושבות פיק"א בארץ, והיא עברה מחדרה ליבנאל. לכל איכר היו מאות דונמים של אדמת פלחה. חברי "שחריה" בתור פועלים, היו גרים ואוכלים כל אחד בבית האיכר שלו. השכם בבוקר, עוד לפני עלות השחר היו יוצאים עם בעל הבית בעגלה רתומה עם זוג פרידות לשדות הרחוקים לחרוש ולזרוע, או לקצור ולהוביל התבואה הגורנה. כשאנו באנו ליבנאל נמסר לקבוצתנו בית אחד ריק של איכר, בו גרו בעיקר החברות, שחלק מהן עבדו בשכירות בבתי האיכרים, בגינות ובשדה. הבית ההוא שימש לנו כמקום ריכוז לכולנו בערבים ובשבתות.
אחרי שהייה של שנה ביבנאל ולאחר שהוכחנו לאיכרי יבנאל שישנה אפשרות להעסקת פועלים עבריים אצלם – הוחלט בקבוצה לעבור למושבה מגדל שעל יד טבריה. גם כאן עבדנו כפועלים שכירים אצל איכרי המושבה או בפרדס. כאן גרנו כולנו במרוכז בכמה בתים, ויכולנו לפתח חיי קבוצה נורמאליים. במגדל שהינו למעלה משלוש שנים.