קסר עטרה
נולדה: 31.3.1908 / כ"ד אדר ב' תרס"ה
נפטרה: 17.2.1969 / כ"ט שבט תשכ"ט
עלתה לארץ בתחילת 1930. הגיעה לחדרה לקבוצה א' של "גורדוניה". עבדה שם בפרדס וברפת. עם בואה לחולדה נשלחה לדגניה א' לקבל הכשרה בעבודת גן הירק, ואכן הייתה בין מטפחי ענף הירקות בחולדה. משגדלה הרפת הצטרפה לצוות ועבדה שם מספר שנים. משהועברה הרפת מחולדה בימי מלחמת השחרור עבדה ליד הפרות ועזבה את ילדיה הקטנים שהיו ב"פליטות" בתל-אביב. לאחר המלחמה שבה הביתה, עבדה במטבח, בטיפול בילדים וכמטפלת חולים.
בת 61 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך
עטרה – חברת נעורים
קשה לי מאד לכתוב על עטרה כאל מי שהייתה. יום אחד לפני מותה ביקרתי אותה בבית החולים, דיברנו על כול מיני דברים, על העתיד, ולא יכולתי אז לשער ולהאמין כי תהיה זו שיחתנו האחרונה, דיבורה האחרון של עטרה. הידיעה המרה באותו בוקר יום שני היממה אותי, ופשוט לא האמנתי למשמע אוזני. הן רק אתמול ראיתיה על סף יציאתה מבית החולים ודיברנו על שובה הביתה, והנה...
שנים רבות קושרות אותי עם עטרה, נפגשתי איתה לראשונה בחוות ההכשרה של "החלוץ" בסטניסלבוב לפני 42 שנה. בשנים ההן ההכשרה לקראת העלייה נמשכה כמה שנים. שערי הארץ היו נעולים. רק בסוף 1929 בתחילת 1930 התחילה זורמת העלייה החמישית ארצה, ואנו, אני ועטרה בין העולות. בהכשרה הייתה נערה צעירה, עובדת חרוצה, ואהבו אותה כולם. תמיד אהבה לעזור לאחרים. החיים לא היו קלים, אבל היה סיפוק מכול התקדמות. גם בתנועה החינוכית, ב"גורדוניה" הייתי איתה יחד בקבוצה חינוכית אחת. ואף שם התגלתה במסירותה וביחסים טובים עם אחרים. בארץ לא קלה הייתה הקליטה והחיים בשנים הראשונות. באנו לחדרה לקבוצה א' של "גורדוניה", עטרה עבדה בעבודות חוץ, בפרדסים. אך היא הייתה גם הראשונה שהוטל עליה לעבוד ברפת, באותה רפת קטנה שהוקמה בחדרה. ובכל העבודות הייתה מסורה, אהבה לעבוד. וכאשר עברנו לחולדה ועמדה השאלה של שליחת אנשים להכשרה לכול מיני ענפים נשלחה עטרה בין הראשונים לדגניה א', לקבל הכשרה בעבודת גן הירק. קרוב לשנה הייתה בדגניה, העריכו אותה מאד שם ועד היום ותיקי דגניה זוכרים אותה וכל פגישה איתם הייתה חוויה עבור עטרה וחברי דגניה כאחד. כאשר חזרה הביתה היינו שנינו, עטרה ואני, בין מטפחי ענף הירקות בחולדה. כמה עמל ורצון השקיעה אז בעבודה זו. כאשר גדלה הרפת בחולדה והיו צריכים עובדים, אל מי פנו אם לא אל עטרה, והיא עבדה שנים ברפת.
בזמן מלחמת השחרור כשהוצאו הפרות החולבות מחולדה והועברו למקומות אחרים עטרה עזבה את ילדיה הקטנים באותם חודשים קשים של פליטות בתל אביב, ועבדה על יד הפרות בקבוצת משמרות ובאפעל. ידעו תמיד על עטרה אפשר לסמוך.
בשנים האחרונות, עם גידול משפחתה והתרחבותה, כאשר אורה עברה לעין יהב, תמיד הייתה דאגתה של עטרה נתונה לשלום משפחתה שם, וכאשר מצב הביטחון בעין יהב התערער בשנה האחרונה הייתה מלאת דאגה, ולאחר כול ביקור שם הייתה מספרת לי על ההתקדמות בעין יהב, ועל ילדיה, נכדיה שם הגדלים יפה, מקבלים טיפול טוב ועל חריצותה של אורה בכל. כעת ביתה בחולדה נתייתם ומה עצוב. עוד שנים רבות יכלה להתהלך בינינו, לראות נחת בנכדים הרבים, בילדים.
אבדה לי ידידה טובה בחולדה, בחיים, ידידת נעורים. עד היום אני מתהלכת המומה וכאילו עטרה חיה, ועוד מעט תחזור הביתה.
גניה