קסר צבי

נולד :  28.1.1908

נפטר : 3.6.1980  /  י"ט סיון  תש"מ

  נולד ביארוסלב, גליציה. ב-1930 הגיע לקבוצת "גורדוניה" בחדרה, נקלט מיד וקיבל עבודה קבועה. לא כל אחד זכה לכך.

  עבד שנים בענפי המטעים, ומאוחר יותר הקים, יחד עם ראשוני בני הדור השני, את ענף הבננות. עם פרישתו מענף הבננות, גם המטע לא האריך ימים. תחנתו הבאה והחשובה הייתה – הבניין. הוציא לפועל את כל עבודת ההרחבות בשיכון ותיקים ובניית שיכוני הקבע הראשונים עבור הצעירים.כאיש העבודה והבניין השאיר אחריו לדורות ציוני דרך יפים ונאים.

בן 72 היה במותו. יהא זיכרו ברוך

צבי בן עירי

  עם צבי נפגשתי לראשונה בסניף "גורדוניה" בעיירתנו ירוסלב. תקופה מסוימת עשינו יחד בהכשרה וכבר אז הצטיין צבי בחריצותו בכול עבודה שבה עסק. לאחר עלייתו ארצה, בשנת 1930 ואז היינו יחד בקבוצה בחדרה, עבדנו בהקמת הנקודה ב"גבעת בוסל" שליד חדרה וכמובן שצבי נרתם מיד לעבודה, ובכול הרצינות. לאחר ההחלטה ליישב מחדש את חולדה נשלח צבי בין הראשונים להכין את המקום שעמד בשיממונו, לתקן את הניתן לתיקון כדי שיוכלו לעבור גם יתר החברים ולהיות יחד בחולדה.

  בתקופה של חוסר עבודה בחולדה, בשנותיה הראשונות חיפשנו עבודה בחוץ, וצבי היה בין הראשונים שקיבל עבודה קבועה בפרדס ברחובות והיה נוסע יום יום לעבודה באופניים והיה גאה על מקום עבודתו הקבוע. ושוב עולה בזיכרוני התקופה שבה עבדתי יחד עם צבי בנגרות של בניית הנקודה החדשה של חולדה. את האמת להגיד לא קל היה לעבוד עם צבי. הוא אהב עבודה דייקנית ובעיקר שקד על הגימור בכל עבודה שביצע בכל השנים הארוכות. בזה הוא היה ממש לדוגמא. אפשר להגיד שאין כמעט בניין בחולדה שידו של צבי קסר לא הייתה בו. גם כאשר בריאותו התרופפה חיפש ומצא עבודה שהיה מסוגל לעשותה. הוא לא ויתר, ומה עצוב היה לראות את צבי בסבל שלו בחודשים האחרונים. תמיד נזכור אותו לטובה.

יעקב גלטה

על צבי כי איננו

  "תחיה הרבה – אך תמות הרבה"... משפט שנזכרתי בו כאשר נפטר צבי קסר. הוא חי הרבה אך לרוע המזל מת לאט, לנגד עינינו, במשך מספר שנים הלך ודעך עד שגאלו מוות.

  צבי, עבודה וילדים – היו שלוש מילים נרדפות. עבודה בשבילו הייתה דרך חיים. כלי העבודה היה מוחזק בידיו באהבה ועם קשר נפשי חזק. עומדת לנגד עיני תמיד תמונתו בה הוא מעביר את אצבעותיו על להבו של סכין, כדי לבדוק אם מוכן הוא למלאכת ניקוי העלים היבשים במטע הבננות.

  צבי בחר תמיד לעבוד עם הילדים. הייתי בן 9 או 10 ואני כבר זוכר העברת קווי השקיה עימו בשדה האספסת, מסביר, מתלהב, גם צועק ומנסה להעביר את תחושת ההזדהות עם הצמח ועם הקרקע, טובע מטבעות לשון אשר היה בהן גם צד הומוריסטי, אך פילוסופיית חיים עמוקה של איכר המושרש באדמתו והקשור קשר נפשי עמוק למרכיביה. "אל תרמה את האדמה", היה נוהג להגיד, תוך כדי בדיקת השטח שעבר עידור, או שורת בננות שנוקתה מהעלים היבשים – כי הוא היה לנו המורה והמדריך בעבודה. גם בעבודתו בבניין התגלתה הזדהותו המלאה והקשר הנפשי שיצר עם עבודתו, לא רק מבט עין מקצועי ואוהב על קיר או קורה – אלא גם ליווי בכף יד אוהבת.

  צבי אהב לחוש באצבעותיו את הדברים ולומר את דעתו על הביצוע, ואוי על ביצוע שלא עמד על רמה, הוא לא ויתר ותבע תיקון וביצוע מחדש.

  כזה היה צבי וכך גם אזכור אותו.

אמוץ פלג