נולדה:    1913  /   תרע"ג  

נפטרה:  1943  /  אלול תש"ג

חניכת הסתדרות 'גורדוניה' בעיר זבורוב – גליציה.

עלתה ארצה באוניית מעפילים. רק כמה חודשים נהנתה משהייתה בארץ, והשחפת הפילה אותה למשכב. שנים הייתה חולה ושהתה במקומות מרפא. חזרה לימים ספורים והמחלה גברה עליה ושוב לא זכתה לחיות בחולדה.

בתקופה הקצרה שהייתה בריאה עבדה במסיק  הזיתים.

בת 30 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך

שושנה איננה

רבים לא הכירוה, לא אותה ולא את משאת נפשה. רק בשנים הטרגיות עת דעך אור חייה לאט היה ידוע: עולמה מאחוריה.

  לראשונה ראיתיה לפני 14 שנה, פלוגת חלוצים מסביבת עירנו התאספו לשעה קלה במועדון גורדוניה בכדי להמשיך אחר כך את דרכה למקום הכשרתם - אוקופי אשר בגבול הרומני. החלוצים מילאו את חלל המועדון, שירה רועשת וריקודים, השופעים מרץ ורצון, שושנה הייתה אחת מהפלוגה, ואחת העליזות והרועשות שבחבורה, שמחתה הייתה רבה על שניתנה לה האפשרות לצאת להכשרה. כול כך רצתה בכך ומאד שמחה על שמבוקשה ניתן לה בהקדם. אחר כך נודע לי שהצטרפות זו של גיל ושמחה היו נדירים מאד בחייה. בעוברה את עירנו מההכשרה החקלאית הקשה הביתה שוב ראיתיה בשמחתה על שזכתה להיות אחת החלוצות הטובות בהכשרה. היה לה רצון ברזל להיות פועלת טובה. הן בהכשרה והן בשבועות המעטים בקבוצה הראתה מנה בלתי רגילה של בגרות. בעבודה ראתה את משאת נפשה ואת הקבוצה – מקום החיים המתאים לה ביותר כך רצתה ולקראת זה שאפה. אך אחרים הם שבילי הגורל.

  העפילה ארצה בין הראשונים בתקופה ההיא, ועברו עליה חבלי עלייה קשים. בכוח רצונה העז התגברה על כל אבני הנגף והגיעה לקבוצה. הייתה מאושרת. אולם זמן קצר אחר כך מתחילה פרשת הייסורים, אשר רק המוות שם לה קץ. שמונה וחצי שנים אלו היו לה שנים של תקוות ואכזבות אשר רק אדם אשר התנסה בייסורי המחלה הקשה הזאת יכול להבינן. אולם שושנה לא פסקה מלהאמין בשיפור גורלה. אמונה זו נתנה לה גם כול התגברות על המציאות המרה. שמונה וחצי שנה של חיים ללא חיים בין הבטחות הרופאים ובין חוקי המחלה המביאה איתה שינויים כבירים מן הקצה אל הקצה.

  בשקט נשאה את ייסוריה בשקט חייתה – ובשקט פרשה מן העולם.

  זיכרה יהיה שמור בתוכנו.

אשר הלפרין