שטיינהויז-פולקמן יוסף

נולד :    17.6.1905  /     י"ד סיון  תרס"ה 

נפטר :  26.4.1946    /    כ"ה ניסן  תש"ו

נולד בבית יהודי מסורתי. למד ב"חדר" כילד, והשלים לימודים חילוניים בעצמו, כולל לימוד מוסיקה. קיבל חינוך ציוני, היה ממייסדי הסתדרות 'גורדוניה' בטרנוב ובין ראשוני התנועה בגליציה. היה גם בין ראשוני מגשימיה של התנועה בארץ. עלה לארץ לאחר מאורעות תרפ"ט. יוסק שמח לעבוד בעבודות כפיים מפרכות, כך הוא הגשים, להבנתו, את החלום הציוני. מספר שנים היה רפתן וכשהיה צורך כשמישהו יקבל על עצמו את הנהלת החשבונות הוא עשה זאת בשמחה. לאחר חיפוש הנשק בחולדה, בשנת 1943, נאסר עם עוד כמה חברים. הוא ישב בכלא, במגרש הרוסים בירושלים כשנה וחצי. בכלא חלה ולאחר השחרור סבל מכאבים קשים באופן תמידי. עבר התערבות כירורגית ונפטר בזמן הניתוח.  

בן 41 היה במותו. יהא זיכרו ברוך

על יוסק

יוסק היה איש מיוחד במינו. אדם אופטימי, עם חוש הומור יהודי, אוהב אדם באשר הוא. בשבילו כל אחד היה צודק בוויכוח, כמובן כשייצג את דעתו ולכן כל הכרעה בוויכוח נעשתה בדרך חברית והייתה מותירה את המתווכחים בהרגשה שכל אחד מהם זכה. יוסק קרא הרבה ספרות אידית וספרות כללית. היה איש אשכולות, היה יהודי חם, עממי, שאהב לשיר ולשמוח בכל עת.

  בתחילת דרכו בחולדה עבד ברפת. אני זוכר כיצד יוסק הביא את הפר הראשון לחולדה. צריך היה לנסוע לקיבוץ בעמק יזרעאל כדי להביא את הפר. לחולדה לא היה אז רכב ולכן הוחלט להביאו ברכבת עד ואדי סראר. יוסק נסע בקרון עם הפר ואפילו ישן איתו בלילה וכך הגיע הגבר לוואדי סראר.

  לאחר המעבר לנקודה החדשה החל יוסק לנהל חשבונות החולדה, ועסק כל שנה בכתיבת המאזן. היה חבר הנהלה בתוקף תפקידו וזו הסיבה שנאסר יחד עם חברי ההנהלה האחרים ונשלח למאסר למגרש הרוסים בירושלים. יוסק לא ראה בחיי הקיבוץ אידאל שצריך לשאוף אליו. הוא לא קיבל את ההיגיון שבחיים הללו. הוא נהג להגדיר את חיי הקיבוץ "חיים משוגעים" ולא האמין בעתיד הקיבוץ. הוא טען שהמנהיגות התנועתית עוזבת את התנועה ומותירה את החברים לאנחות.

  בשנים שישב בבית הסוהר, הרביתי להתכתב עם יוסק, סיפרתי לו בפרוטרוט על הנעשה בחולדה. יוסק קרא את המכתבים והשמיד אותם מפחד השלטונות. על אף החיים הקשים בכלא ומחלתו של יוסק, הוא המשיך לשמור על אופטימיות ושמחת חיים. הוא התעניין מאד בנעשה בחולדה והקשר בינינו היה קבוע ואמיץ. כשהשתחרר וחזר לחולדה המשיך לעסוק בהנהלת חשבונות עד מותו.               

אריה (לונק) אבנון