נולד:   12.6.1908   /   י"ג סיון   תרס"ח       

נפטר:   17.10.1982   /   ל'תשרי תשמ"ג        

  מאיר נולד ב- 1908 במילניצה, בגליציה, בגבול בין פולין לרומניה. מילניצה הייתה עיירה של תורה ותרבות. עיירה שהעברית שגורה בפי כל. מאיר גדל במשפחה דתית אך גם ציונית. עימו גדלו שני אחים שלא זכו להגיע לארץ ומאוחר יותר נספו עם הוריהם ורוב קרובי המשפחה בשואה. קרוביו היחידים ששרדו היו שני בן ובת דודה מפולין שהגיעו ארצה ובת דודה שעלתה מרומניה.

  מאיר למד בחדר ואח"כ בבית הספר העברי עם מורים מצוינים שהחדירו בו אהבת העם והדת. בשנת 1924 הופיע בעיירה שליח "גורדוניה", פישל וורבר, שחיפש בחורים צעירים ומשכילים שיהוו את גרעין "גורדוניה" במקום. בין 4-5 הבחורים שנבחרו על ידו היו מאיר וידידו אפרים הפנר (אבנרי). הם השילו את הקפוטות ונרתמו לפעולה בתנועה החדשה. בשנת 1926 עברו אפרים ומאיר לעיר לבוב לבית ספר תיכון-מקצועי שהכשיר את הדור הצעיר לעבודה עתידית בארץ ישראל. בתקופה זאת גובשה דרכו הרעיונית ועוצבה דרכו הציונית. לאחר מכן באו הלימודים בסמינר המורים בלבוב.

  בשנת 1929 נבחר להנהגה הראשית  של "גורדוניה" בגליציה. שנה אחר כך יצא להכשרה לנאדבורנה והיה מחבריה המרכזיים של הקבוצה. בתקופה זאת פעל גם כמורה לעברית בנובי-סונץ'. פעולה זאת הייתה לברכה לנוער ולתנועת "גורדוניה" שם.

  בסוף 1932 התגשמה שאיפתו לעלות ארצה. הוא הצטרף לקבוצת "גורדוניה"ג' במגדל שלחוף הכנרת, וקיבל עליו את תפקיד גזבר הקבוצה. שם גם פגש שנית את דבורה, אותה הכיר מפגישה באחד ממפגשי גורדוניה בפולין. בשנת 1934 הם הצטרפוו עם שאר לקבוצת חולדה שביער הרצל.

  אמי התגאתה שנים אח"כ בתבונת כפיו של אבא כך שלדבריה הם היו האוהל היחיד עם רצפת אבן ויכלו לעבור את החורף ביער ביתר נוחות. מאוחר יותר עברו עם שאר חבריהם לנקודת הישוב הנוכחית הבטוחה יותר. מאיר במקצועו היה מסגר ועסק בכך בקבוצה. בשנים 1939-1940 היה גזבר הקבוצה. אלו היו שנים קשות כלכלית. אמי סיפרה שבביקוריו בתל אביב היה צריך ללכת בצל הבתים מפחד הנושים. במשך שנים היה חבר בוועדה הכללית (מזכירות).

  בשנת 1935 נולדה נעמי בהיותם ביער. בשנת 1941 נולד להורי בן בשם יואב שמת בגיל 3 חודשים מפגם במעיים. שנתיים אח"כ באוקטובר 1943 נולדתי אנוכי. גרנו בבית הגדול בן הקומותיים. זכורה לי ילדות יפה, אך ב 1951 עקב אי שביעות רצון של אמי ממקום העבודה שלה ומזה שלא אישרו למאיר יציאה ללימודים היא משכה את כל המשפחה לעיר רמת-גן. אלו היו שנים לא קלות. אני מרדתי ואילצתי את ההורים להחזיר אותי לקיבוץ. אני משער שלא היה להם קל עם זה.

  בעיר נקלט מאיר לעבודה כמנהל חשבונות בהסתדרות. מאוחר יותר גם לימד את המקצוע בקורסי ערב כדי לשפר את הכנסת המשפחה.

  כל חייו בעיר הרגיש, אם כי לא ביטא זאת בדברים, כמי שניתקו אותו ממקור חייו, הקיבוץ. הוא לא דיבר הרבה לא על תקופת הקיבוץ ובוודאי לא על תקופת פולין אותה כאילו מחק מתולדות חייו. זאת אולי הסיבה שכדי לכתוב את תולדותיו אני נסמך בעיקר על דברי ההספד של אריה אבנון על קיברו.

  בשנת 1969 לקה באירוע מוחי שהשאיר אותו מוגבל גופנית ועם מגבלות של דיבור וכושר ריכוז. השנים הבאות היו מתסכלות עבורו, איש עבודה שמצא עצמו חסר מעש, חסר יכולת קריאת ספרים ועם מגבלות בקשר עם הנכדים. בשנת 1981 בא אירוע מוחי נוסף ואחרי פחות משנה נפטר בזמן אשפוז ממושך בבית לווינשטיין. זמן רב לפני מותו ביקש יחד עם דבורה לשוב ולהיקבר בקיבוץ. משאלתם נענתה. מאיר נקבר בחולדה, 18 באוקטובר 1982.

אהוד שחורי

בן 74 היה במותו. יהא זיכרו ברוך